טיפוס לאיילנד פיק: המדריך המלא

חן שקד

איילנד פיק, 6,189 מ׳, היא פסגה טכנית בלב אזור האוורסט. המדריך המלא: המסלול דרך הבייס קמפ, התאקלמות, הקיר עם הג׳ומאר, ציוד, היתרים, עונות ומחיר.

בשעות הקטנות של הלילה, באוהלים של מחנה הבסיס בגובה 5,100 מ׳, נועלים המטפסים את הנעליים, מדליקים פנסי ראש ויוצאים אל איילנד פיק, 6,189 מ׳. איילנד פיק, ששמה הרשמי אימג׳ה טסה, היא פסגה בחלקו העליון של אזור קומבו בנפאל, כעשרה קילומטרים מהאוורסט, ורבים בוחרים בה כפסגה הראשונה שלהם מעל 6,000 מטרים. היא דורשת כושר גופני טוב, ניסיון קודם בטרקים ובטיפוס והתאקלמות סבלנית, ויום הפסגה שלה כולל חציית קרחון וקיר תלול שעולים בו על חבל מקובע בעזרת ג׳ומאר. העונות לטיפוס הן האביב והסתיו, ואצלנו זו משלחת של 20 ימים שעוברת בדרך גם באוורסט בייס קמפ.

איילנד פיק היא הצעד שבין טרק בגובה לבין טיפוס הרים של ממש. עד מחנה הבסיס זו הליכה בשבילים ולינה בבקתות, ומשם מתחילים הקרמפונים, הרתמה, גרזן הקרח והחבלים. ריכזנו כאן את מה שצריך לדעת לפני שמחליטים: מה הופך את ההר לטכני, איך בנוי המסלול שלנו יום אחרי יום, למה הטרק לבייס קמפ הוא חלק מההתאקלמות, מה קורה ביום הפסגה, איזה ציוד והכשרה נדרשים ומה כולל המחיר. אם כבר עמדתם בגובה של 5,000 מטרים ואתם שואלים מה הלאה, כאן מתחילים.

פסגה קטנה בצל להוטסה

איילנד פיק מתנשאת בעמק אימג׳ה, בחלקו העליון של אזור קומבו שבמזרח נפאל, בתחום הפארק הלאומי סגרמטה. היא שלוחה של רכס שיורד דרומה מלהוטסה, ומעליה מתנשא קיר הדרום הענק של להוטסה. את שמה קיבלה מחברי משלחות האוורסט הראשונות, שראו אותה מדינגבוצ׳ה כמו אי בתוך ים של קרח.

מה שמבדיל אותה מטרק הוא החלק העליון של ההר. הדרך לפסגה כוללת עלייה תלולה, טיפוס קל על סלעים, חציית שלג וקרחון, קיר שלג וקרח שעולים בו על חבל מקובע ורכס פסגה צר. אצלנו הטיפוס מדורג כאתגרי, והוא מתאים למי שכבר צבר ניסיון בטרקים ובטיפוס.

הפרס הוא הנוף. מהפסגה נשקף קיר הדרום של להוטסה מקרוב מאוד, ולצדו מקאלו במזרח, ואמא דאבלם וברונטסה בדרום. את האוורסט עצמו רואים במסלול שלנו מקרוב כמה ימים קודם, מקאלה פטאר.

המסלול שלנו, יום אחרי יום

המשלחת של HighAir לאיילנד פיק נמשכת 20 ימים, מהיציאה מישראל ועד החזרה. הגבהים בסוגריים הם של מקום הלינה או של נקודת השיא באותו יום:

• יום 1: טיסה מתל אביב דרך דובאי לקטמנדו.
• יום 2: יום התארגנות בקטמנדו ומעבר על הציוד.
• יום 3: טיסה ללוקלה והליכה לפאקדינג (2,610 מ׳).
• יום 4: עלייה לנאמצ׳ה בזאר (3,440 מ׳).
• יום 5: יום התאקלמות בנאמצ׳ה בזאר.
• יום 6: טנגבוצ׳ה (3,860 מ׳).
• יום 7: דינגבוצ׳ה (4,410 מ׳).
• יום 8: יום התאקלמות בדינגבוצ׳ה.
• יום 9: לובוצ׳ה (4,940 מ׳).
• יום 10: אוורסט בייס קמפ (5,364 מ׳) וירידה ללינה בגורקשפ (5,140 מ׳).
• יום 11: עלייה לקאלה פטאר (5,545 מ׳) וחזרה ללובוצ׳ה (4,940 מ׳).
• יום 12: צ׳וקונג (4,730 מ׳).
• יום 13: מחנה הבסיס של איילנד פיק (5,100 מ׳).
• יום 14: יום הפסגה (6,189 מ׳) וירידה לצ׳וקונג (4,730 מ׳).
• יום 15: פנגבוצ׳ה (3,930 מ׳).
• יום 16: נאמצ׳ה בזאר (3,440 מ׳).
• יום 17: יום ההליכה האחרון, ללוקלה (2,860 מ׳).
• יום 18: טיסה מלוקלה לקטמנדו או לרמצ׳אפ.
• יום 19: יום ספייר למקרה של מזג אוויר גרוע, או יום חופשי בקטמנדו.
• יום 20: טיסה מקטמנדו דרך דובאי לתל אביב.

הלו״ז בנוי בשני שלבים. בשלב הראשון הולכים בשביל הקלאסי של עמק קומבו אל אוורסט בייס קמפ ועולים לקאלה פטאר. בשלב השני פונים מזרחה אל עמק אימג׳ה, לצ׳וקונג ולמחנה הבסיס של איילנד פיק. הסדר הזה מכוון: כשמגיעים להר, הגוף כבר עבר יותר משבוע בגובה.

ללו״ז המלא של משלחת איילנד פיק

בדרך: עמק קומבו ואוורסט בייס קמפ

מלוקלה, 2,860 מ׳, עולים לאורך עמק נהר דודה קושי אל נאמצ׳ה בזאר, עיירת השוק של בני השרפה, וממשיכים דרך טנגבוצ׳ה והמנזר שלה, דינגבוצ׳ה ולובוצ׳ה אל גורקשפ והבייס קמפ. בדרך יש שני ימי התאקלמות, בנאמצ׳ה בזאר ובדינגבוצ׳ה.

לאורך כל הטרק ישנים בבקתות, ה״טי האוסים״ של נפאל, בחדרים זוגיים, ושלוש ארוחות ביום, לבחירה מהתפריט, כלולות במחיר. את התיק הגדול, עד 15 ק״ג לאדם, נושאים הפורטרים, ואתם הולכים עם תיק יום. מקלחות, אינטרנט, כביסה וארוחות נוספות בבקתות אינם כלולים, וכדאי להצטייד במזומן עבורם.

עד יום 10 המסלול זהה לטרק אוורסט בייס קמפ שלנו, וכתבנו עליו מדריך מלא, עם תיאור של כל קטע, של החיים בבקתות ושל הטיסה ללוקלה.

למדריך המלא לטרק לאוורסט בייס קמפ

התאקלמות: הגובה קובע את הקצב

הסיכון המרכזי באיילנד פיק אינו רק הקיר הטכני אלא הגובה. ככל שעולים, כל נשימה מכניסה פחות חמצן, והגוף צריך זמן להסתגל. הכלל המקובל ברפואת הרים הוא שמעל 3,000 מ׳ לא מעלים את גובה הלינה ביותר מ-500 מ׳ בלילה, ומוסיפים לילה של התאקלמות על כל 1,000 מ׳ של עלייה בגובה הלינה. לחלק מהמטפסים גם הקצב הזה מהיר מדי, ולכן מקשיבים לגוף.

מחלת גבהים מתחילה בדרך כלל בכאב ראש, ולעתים מצטרפים אליו אובדן תיאבון, סחרחורת, עייפות ובחילה. כשהתסמינים מחמירים למרות מנוחה באותו גובה, יורדים. אצלנו ההחלטה על המשך הדרך שייכת תמיד למדריך, והבטיחות קודמת לפסגה. בכל קבוצה יש מד סטורציה ומכשיר לווייני של מגנוס, ואנחנו מקפידים על ניטור קפדני של ההסתגלות לגובה לאורך כל הדרך.

הלו״ז בנוי סביב העיקרון הזה: שני ימי התאקלמות בדרך פנימה, לילה בגורקשפ ועלייה לקאלה פטאר לפני שמגיעים להר, ואחרי הפסגה ירידה באותו יום לצ׳וקונג, 4,730 מ׳, נמוך בהרבה ממחנה הבסיס. בהרים אין הבטחה להגעה לפסגה, אבל תמיד יש התחייבות לבטיחות מעל לכל.

צ׳וקונג ומחנה הבסיס

ביום 12 יוצאים מלובוצ׳ה ופונים אל עמק אימג׳ה, עד צ׳וקונג, 4,730 מ׳, כפר קטן שהוא נקודת הלינה האחרונה בבקתות לפני ההר. ביום 13 עולים למחנה הבסיס של איילנד פיק, 5,100 מ׳, ושם ישנים באוהלים זוגיים. זה הלילה היחיד במסע שאינו עובר בבקתה.

בלו״ז שלנו אין לילה במחנה גבוה: יוצאים לפסגה ישירות ממחנה הבסיס. יש משלחות שמוסיפות לילה במחנה גבוה, בכ-5,600 מ׳, כדי לקצר את יום הפסגה. אצלנו יום הפסגה מתחיל במחנה הבסיס, ולכן הוא ארוך.

יום הפסגה

מהאוהל אל הקרחון

יום הפסגה מתחיל בשעות הקטנות של הלילה, בדרך כלל בין 2 ל-3 לפנות בוקר. השעות הראשונות עוברות לאור פנסי ראש, בשביל שעולה במדרון סלעי ובערוץ שבו נדרש טיפוס קל על סלעים. בקצה הסלעים נועלים קרמפונים, נקשרים זה לזה בחבל ונכנסים לקרחון. על הקרחון יש סדקים, שחלקם מוסתרים מתחת לשלג, ולכן הולכים קשורים. בחלק מהעונות חוצים סדקים רחבים על סולמות אלומיניום שמקובעים מעליהם, והמצב משתנה מעונה לעונה.

הקיר: ג׳ומאר וחבל מקובע

בסוף הקרחון מתרומם הקטע הטכני של ההר: קיר שלג וקרח של כ-100 מטרים, בשיפוע של 45 מעלות ויותר בחלקו, ועליו חבלים מקובעים. עולים בו עם ג׳ומאר, מכשיר עלייה שננעל על החבל ומחובר לרתמה: מחליקים אותו מעלה, צועדים צעד בקרמפונים ונשענים עליו כשצריך. בכל עוגן עוברים מחבל לחבל, תמיד מחוברים. בגובה כזה כל צעד דורש כמה נשימות, וכאן הכושר והתרגול מראש עושים את ההבדל.

רכס הפסגה והירידה

מעל הקיר עובר רכס שלג צר ותלול עד הפסגה, 6,189 מ׳, וגם בו מתקדמים מחוברים לחבל. את הקיר יורדים בדרך כלל בגלישה על החבל המקובע, עם מכשיר ירידה שמחובר לרתמה. משם חוזרים על הקרחון למחנה הבסיס, ובלו״ז שלנו ממשיכים באותו יום עד צ׳וקונג. יום הפסגה נמשך 12 עד 14 שעות, והוא הארוך והתובעני מבין ימי המסע.

ציוד טכני והכשרה

על איילנד פיק משתמשים בציוד טיפוס בסיסי: חבלים, קסדה, גרזן קרח, רתמה, קרמפונים וג׳ומאר. לפני יום הפסגה המשתתפים עוברים הכשרה על הציוד הזה, כולל עלייה בג׳ומאר על חבל מקובע. לירידה בחבל משמש בדרך כלל גם מכשיר ירידה. מי שמעולם לא עלה בג׳ומאר או גלש בחבל ירוויח הרבה מתרגול בקיר טיפוס או מקורס קצר בארץ לפני היציאה, כדי שבהר התנועות כבר יהיו מוכרות לידיים.

הציוד האישי, לבוש, הנעלה וציוד טיפוס, אינו כלול במחיר, ורשימת ציוד מלאה נשלחת לכל נרשם לאחר ההרשמה. הפריט החשוב ביותר הוא נעלי הרים לגובה רב שמתאימות לקרמפונים ושומרות על חום הרגליים בקור של יום הפסגה. לפני היציאה נפגשת הקבוצה למפגש הכנה על ציוד בחנות ציוד טיולים, ויוצאת יחד לטרק הכנה של יום אחד בארץ.

הטיסה ללוקלה

המשלחת מתחילה ונגמרת בלוקלה, הכפר שבו נמצא שדה התעופה של אזור האוורסט. בחבילה שלנו הטיסות ללוקלה ובחזרה הן במטוס, והן כלולות במחיר. שדה התעופה בלוקלה נחשב לאחד המאתגרים בעולם בשל מסלול הנחיתה הקצר שלו, והטיסות אליו נעצרות כשמזג האוויר אינו מאפשר.

בעונות העומס רוב הטיסות ללוקלה יוצאות משדה התעופה במנתלי שבמחוז רמצ׳אפ, כמה שעות נסיעה מקטמנדו, ולא מקטמנדו עצמה. בלו״ז שלנו הטיסה חזרה מלוקלה נוחתת בקטמנדו או ברמצ׳אפ. במידת הצורך אפשר לטוס מקטמנדו ללוקלה במסוק, בתוספת של 500 דולר לאדם. יום 19 הוא יום ספייר בקטמנדו למקרה שהטיסה מלוקלה מתעכבת, ואם אין בו צורך הוא הופך ליום חופשי בעיר.

היתרים, ויזה וביטוח

כדי להיכנס לאזור צריך שני אישורים: דמי הכניסה לפארק הלאומי סגרמטה ואגרת הכניסה של הרשות המקומית קומבו פסאנג לאמו. כל אחד מהם עולה 3,000 רופי נפאלי לתייר מישראל (נכון ל-2024). לטיפוס עצמו נדרש גם היתר טיפוס של התאחדות טיפוס ההרים של נפאל. מחיר ההיתר תלוי בעונה, והוא נמוך יותר בסתיו מאשר באביב. שני אישורי הכניסה והיתר הטיפוס כלולים במחיר המשלחת שלנו.

ויזה לנפאל אינה כלולה, והיא עולה 50 דולר לאדם. אפשר להוציא אותה בהגעה לשדה התעופה בקטמנדו. ביטוח נסיעות ורפואי גם הוא אינו כלול, ולפני שקונים פוליסה כדאי לוודא שהיא מכסה טיפוס בגובה של עד 6,189 מ׳, כולל חילוץ ופינוי במסוק. את הביטוח ואת הטיסות הבינלאומיות אפשר לסגור דרך סוכן הביטוח וסוכן הנסיעות שלנו.

מתי לצאת

בנפאל יש שתי עונות טיפוס מרכזיות: האביב, לפני המונסון, והסתיו, אחריו. המשלחות שלנו לאיילנד פיק יוצאות באפריל ובמאי, ובספטמבר ובאוקטובר. בסתיו, אחרי שהגשמים נגמרים, האוויר בדרך כלל צלול והנוף פתוח, אבל הלילות בגובה קרים. באביב הימים חמים יותר בחלק הנמוך של המסלול, ואחר הצהריים מצטברים לעתים עננים. בעונת המונסון, בחודשי הקיץ, הגשם והעננים עוצרים טיסות ללוקלה, ובחורף הקור בגובה קשה מאוד.

איילנד פיק או מרה פיק

מי שמתלבט בין איילנד פיק למרה פיק, שתי משלחות שלנו בנפאל שעולות אותו מחיר, 3,550 דולר, בוחר בין שתי דרכים שונות לפסגה ראשונה מעל 6,000 מטרים. מרה גבוהה יותר, 6,476 מ׳, ופחות טכנית: המסלול אליה משלב הליכה על קרחונים ושלג וקטעים תלולים, עם קרמפונים, גרזן קרח וחבל, אבל בלי טיפוס טכני מורכב. המשלחת שלנו למרה נמשכת 19 ימים, עוברת בעמק הינקו השקט וכוללת שני לילות באוהל, במחנה הבסיס ובמחנה הגבוה. איילנד פיק נמוכה יותר אבל טכנית יותר: הקטע על הקרחון קצר יותר, ובסופו קיר תלול שעולים בו בג׳ומאר על חבל מקובע, ואחריו רכס פסגה צר. המסלול שלנו אליה עובר דרך אוורסט בייס קמפ.

על מרה פיק, המסלול שלנו בעמק הינקו ויום הפסגה על הקרחון, כתבנו מדריך מלא משלו.

למדריך המלא לטיפוס למרה פיק

למי זה מתאים

איילנד פיק מתאימה למי שרוצה פסגה ראשונה מעל 6,000 מטרים עם טיפוס של ממש: קרחון, קיר וחבלים. הטיפוס דורש כושר גופני טוב, ניסיון קודם בטרקים ובטיפוס והסתגלות לגובה. ניסיון קודם בטרק בגובה, רצוי מעל 4,500 מ׳, חשוב במיוחד, כי הוא מלמד איך הגוף שלכם מגיב לגובה ולימים ארוכים. מבחינת כושר, צריך להיות מסוגלים ללכת כ-20 ק״מ ביום ולעמוד ביום פסגה של 12 עד 14 שעות.

אישור רפואי והצהרת בריאות נדרשים כתנאי ליציאה, ומי שאינו עומד בדרישות הבריאותיות או הפיזיות לא יוכל להצטרף. ההכנה הטובה ביותר היא הליכות ארוכות בעליות, עם תיק על הגב, בחודשים שלפני היציאה, ותרגול של עבודה עם חבלים למי שאין לו ניסיון בכך.

חשוב לדעת: את הטיפוס מובילים מדריכי שרפה מקומיים ומנוסים, דוברי אנגלית, עם ניסיון רב בהובלת קבוצות בהרים. אין הדרכה בעברית ואין מדריך או מלווה ישראלי, ולכן כדאי להגיע עם אנגלית בסיסית שמאפשרת להבין את ההנחיות בשטח, גם על הקיר. חובה להישמע להוראות הצוות, והמסלול עשוי להשתנות בהתאם למזג האוויר ולשיקול הדעת של המדריכים.

כמה זה עולה ומה כלול

המחיר של משלחת איילנד פיק הוא 3,550 דולר לאדם. הוא כולל העברות בין שדה התעופה למלון בקטמנדו, טיסות במטוס מקטמנדו ללוקלה וחזרה, 3 לילות במלון 4 כוכבים בקטמנדו על בסיס ארוחת בוקר, ארוחת ערב חגיגית לקבלת פנים, לינה בבקתות בחדרים זוגיים לאורך הטרק ובאוהל זוגי במחנה הבסיס, 3 ארוחות ביום לבחירה מהתפריט, מדריכים מקומיים מקצועיים דוברי אנגלית, פורטרים לציוד האישי עד 15 ק״ג לאדם, מכשיר לווייני של מגנוס ומד סטורציה לקבוצה, אישורי הכניסה לפארק ולאזור והיתר הטיפוס לאיילנד פיק, מפגש הכנה על ציוד, טרק הכנה בארץ, אזור אישי באפליקציה של HighAir וקיט מתנה עם כובע, חולצת דרייפיט ודאפל באג של 100 ליטר.

לא כלולים: טיסות בינלאומיות, ביטוח נסיעות ורפואי, ארוחות צהריים וערב במלון בקטמנדו, ציוד אישי וציוד טיפוס, ויזה לנפאל (50 דולר לאדם), טיפים למדריכים ולפורטרים (250 דולר לאדם), בונוס פסגה למדריכים (250 דולר לאדם), חיסונים וייעוץ במרפאת מטיילים, והתוספות בבקתות. לילה נוסף במלון, אם יידרש, עולה 45 דולר לאדם בחדר זוגי. חדר יחיד עולה 80 דולר ללילה במלון ו-15 דולר ללילה בבקתות.

חשוב לדעת שבמקרה של ירידה מוקדמת מההר, מכל סיבה שהיא, ההוצאות הנוספות, כמו לינה נוספת במלון, ארוחות ושינויים בטיסות, חלות על המטפס.

איילנד פיק עם HighAir

ב-HighAir אנחנו יוצאים לאיילנד פיק באביב ובסתיו, בקבוצות של עד 12 משתתפים, ושיעור ההצלחה שאנחנו מפרסמים בהר הוא 84 אחוז. הלו״ז שלנו בנוי כך שהטרק לאוורסט בייס קמפ משמש התאקלמות לפסגה: שני ימי התאקלמות, לילה בגורקשפ ועלייה לקאלה פטאר לפני שמגיעים להר, ויום ספייר בסוף.

חלק מהרווחים מכל משלחת שלנו מוקדש לתמיכה בחולי סרטן בישראל, כי ההרים, בעינינו, הם גם דרך לתת. כל מטפס שאתם רואים על פסגות העולם התחיל פעם אחת, על הר אחד. אם איילנד פיק היא הפסגה הראשונה שלכם מעל 6,000 מטרים, אנחנו כאן.

למשלחת איילנד פיק

שאלות נפוצות

כמה ימים לוקח טיפוס לאיילנד פיק?

המשלחת של HighAir נמשכת 20 ימים, מהיציאה מישראל ועד החזרה. 15 מהם עוברים בין הנחיתה בלוקלה לחזרה אליה, כולל הטרק לאוורסט בייס קמפ ולקאלה פטאר, שני ימי התאקלמות ויום הפסגה. בנוסף יש יום התארגנות בקטמנדו ויום ספייר למקרה של מזג אוויר גרוע.

האם צריך ניסיון בטיפוס כדי לטפס לאיילנד פיק?

הטיפוס דורש ניסיון קודם בטרקים ובטיפוס, וניסיון בטרק בגובה, רצוי מעל 4,500 מ׳, חשוב במיוחד. בחלק העליון של ההר עולים על קיר תלול בג׳ומאר על חבל מקובע, עם קרמפונים, גרזן קרח, רתמה וקסדה, ולפני יום הפסגה המשתתפים עוברים הכשרה על הציוד. נדרשים גם כושר גופני טוב ואישור רפואי.

כמה עולה טיפוס לאיילנד פיק?

המשלחת של HighAir עולה 3,550 דולר לאדם, והמחיר כולל את הטיסות ללוקלה, הלינה, הארוחות לאורך הטרק, המדריכים, הפורטרים, אישורי הכניסה והיתר הטיפוס. לא כלולים טיסות בינלאומיות, ביטוח, ציוד אישי וציוד טיפוס, ויזה לנפאל (50 דולר), טיפים (250 דולר) ובונוס פסגה למדריכים (250 דולר).

מתי העונה לטפס לאיילנד פיק?

באביב ובסתיו, לפני המונסון ואחריו. המשלחות שלנו יוצאות באפריל ובמאי, ובספטמבר ובאוקטובר. בעונת המונסון, בחודשי הקיץ, הגשם והעננים פוגעים בטיסות ללוקלה ובשבילים.

מה ההבדל בין איילנד פיק למרה פיק?

מרה גבוהה יותר, 6,476 מ׳, ופחות טכנית: המסלול אליה עובר על קרחון ושלג עם קרמפונים, גרזן קרח וחבל, בלי טיפוס טכני מורכב. איילנד פיק, 6,189 מ׳, טכנית יותר: הקטע על הקרחון קצר יותר, ובסופו קיר תלול שעולים בו בג׳ומאר על חבל מקובע. המסלול שלנו לאיילנד פיק עובר דרך אוורסט בייס קמפ ונמשך 20 ימים, והמשלחת למרה עוברת בעמק הינקו ונמשכת 19 ימים.

האם יש הדרכה בעברית?

לא. את הטיפוס מובילים מדריכי שרפה מקומיים ומנוסים, דוברי אנגלית, עם ניסיון רב בהובלת קבוצות בהרים. אין הדרכה בעברית ואין מדריך או מלווה ישראלי, ולכן כדאי להגיע עם אנגלית בסיסית.