טרק לאוורסט בייס קמפ: המדריך המלא

חן שקד

המדריך המלא לטרק לאוורסט בייס קמפ: המסלול יום אחרי יום, התאקלמות, הטיסה ללוקלה, היתרים, עונות, כושר ועלויות, כולל קאלה פטאר, צ׳ו לה וגוקיו.

באור הראשון של הבוקר, על קאלה פטאר בגובה 5,545 מטרים, האוורסט עומד מול העיניים במלוא גובהו, 8,848 מטרים, קרוב כפי שמעטים זוכים לראות אותו. טרק לאוורסט בייס קמפ הוא מסע הליכה בעמק קומבו שבמזרח נפאל אל מחנה הבסיס של ההר הגבוה בעולם, בגובה 5,364 מטרים. הוא אינו דורש ניסיון בטיפוס טכני, אבל דורש כושר טוב, כשבועיים של הליכה וסבלנות לתהליך ההתאקלמות. העונות המומלצות הן האביב והסתיו, לפני המונסון ואחריו.

זה אחד הטרקים המוכרים בעולם, ובעונת השיא נכנסים לפארק הלאומי סגרמטה כאלף מטיילים ביום. ובכל זאת, רבים יוצאים אליו בלי לדעת עד הסוף מה מחכה להם: כמה ימים באמת צריך, למה הגובה קובע את הקצב, איך מגיעים ללוקלה ומה כלול במחיר. המדריך הזה עונה על השאלות האלה. הוא מבוסס על הטרק שאנחנו מוציאים, טרק אוורסט בייס קמפ וגוקיו בן 19 ימים, שמוסיף לבייס קמפ את קאלה פטאר, את מעבר צ׳ו לה ואת אגמי גוקיו. אם אתם חולמים לעמוד מול האוורסט, זו נקודת ההתחלה.

מה זה בעצם טרק לאוורסט בייס קמפ

הטרק מתחיל בלוקלה, כפר בגובה 2,860 מטרים שבו נמצא שדה התעופה של אזור האוורסט. משם עולים ברגל לאורך עמק נהר דודה קושי אל נאמצ׳ה בזאר, עיירת השוק של בני השרפה, וממשיכים דרך טנגבוצ׳ה, דינגבוצ׳ה ולובוצ׳ה אל גורקשפ, נקודת הלינה האחרונה לפני הבייס קמפ. בין לוקלה לבייס קמפ אין כבישים. מתקדמים ברגל, ישנים בבקתות לאורך השביל, והתיקים הגדולים עולים עם הפורטרים.

רוב הדרך עוברת בתחום הפארק הלאומי סגרמטה, שנקרא בשמו הנפאלי של האוורסט ונכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק״ו. עמק דודה קושי הוא ביתה של תרבות השרפה, ומבני השרפה יצאו כמה מגדולי המטפסים בתולדות האוורסט. על אחד מהם, קאמי ריטה שרפה, שעלה לפסגה 32 פעמים, כתבנו בנפרד.

המסלול הקלאסי עולה לבייס קמפ ויורד באותה דרך. המסלול שלנו עושה לולאה: אחרי הבייס קמפ וקאלה פטאר הוא חוצה מערבה את מעבר צ׳ו לה אל עמק גוקיו, ויורד חזרה לנאמצ׳ה בעמק אחר. כך רואים שני עמקים במקום אחד, ומגיעים לשתי נקודות תצפית על האוורסט: קאלה פטאר וגוקיו רי.

לסיפור של קאמי ריטה שרפה

המסלול שלנו, יום אחרי יום

כך בנוי טרק אוורסט בייס קמפ וגוקיו של HighAir. הגבהים בסוגריים הם של מקום הלינה או של נקודת השיא באותו יום:

• יום 1: טיסה מתל אביב דרך דובאי לקטמנדו.
• יום 2: יום התארגנות בקטמנדו, תדרוך עם המדריכים המקומיים ובדיקת ציוד.
• יום 3: טיסה במסוק ללוקלה (2,860 מטרים) והליכה לפאקדינג (2,610 מטרים).
• יום 4: עלייה לנאמצ׳ה בזאר (3,440 מטרים), דרך גשר הילרי התלוי מעל נהר דודה קושי.
• יום 5: יום התאקלמות בנאמצ׳ה בזאר, עם הליכה קצרה לנקודת תצפית.
• יום 6: טנגבוצ׳ה (3,860 מטרים) והמנזר העתיק שלה.
• יום 7: דינגבוצ׳ה (4,410 מטרים).
• יום 8: יום התאקלמות בדינגבוצ׳ה.
• יום 9: לובוצ׳ה (4,940 מטרים), דרך האנדרטאות למטפסים שנספו באזור.
• יום 10: אוורסט בייס קמפ (5,364 מטרים) וירידה ללינה בגורקשפ (5,140 מטרים).
• יום 11: עלייה מוקדמת לקאלה פטאר (5,545 מטרים) לזריחה מול האוורסט, וירידה לדזונגלה (4,830 מטרים).
• יום 12: חציית מעבר צ׳ו לה (5,420 מטרים) וירידה לטנגנאק (4,700 מטרים).
• יום 13: עלייה לגוקיו רי (5,360 מטרים) ולינה בכפר גוקיו (4,750 מטרים).
• יום 14: ירידה למאצ׳רמו (4,470 מטרים).
• יום 15: ירידה ארוכה לנאמצ׳ה בזאר (3,440 מטרים).
• יום 16: יום ההליכה האחרון, ללוקלה, וארוחת פרידה עם המדריכים והפורטרים.
• יום 17: טיסה במסוק חזרה לקטמנדו.
• יום 18: יום ספייר למקרה של מזג אוויר גרוע, או יום חופשי בקטמנדו.
• יום 19: טיסה הביתה.

ימי ההליכה נמשכים בין 3 ל-11 שעות, והמרחקים נעים בין 2 ל-16 קילומטרים ביום. יום ההליכה הארוך ביותר הוא חציית צ׳ו לה, כ-10 עד 11 שעות. על הנייר המרחקים אינם גדולים, אבל בגובה כזה כל קילומטר דורש יותר.

למסלול המלא של טרק אוורסט בייס קמפ וגוקיו

התאקלמות: למה הגובה קובע את הקצב

הסיכון המרכזי בטרק אינו טכני אלא פיזיולוגי. ככל שעולים, כל נשימה מכניסה פחות חמצן, והגוף צריך זמן להסתגל. הטרק לאוורסט בייס קמפ מגיע לגבהים שבהם ההתאקלמות היא העניין המרכזי.

הכלל המקובל ברפואת הרים ברור: מעל 3,000 מטרים, לא להעלות את גובה הלינה ביותר מ-500 מטרים בלילה, ולהוסיף לילה של התאקלמות על כל 1,000 מטרים של עלייה בגובה הלינה. לחלק מהמטיילים גם הקצב הזה מהיר מדי, ולכן מקשיבים לגוף.

מחלת גבהים מתחילה בדרך כלל בכאב ראש, ולעיתים מצטרפים אליו אובדן תיאבון, סחרחורת, עייפות ובחילה. כשהתסמינים מחמירים למרות מנוחה באותו גובה, יורדים. זה הכלל אצלנו: אם הגובה הופך את ההמשך ללא בטוח, הירידה מיידית. פרוטוקול מחלת הגבהים מוסבר לכל המשתתפים מראש, ולכל קבוצה יש מד סטורציה ומכשיר לוויין ייעודי.

המסלול שלנו בנוי סביב העיקרון הזה. אחרי הלילה הראשון בנאמצ׳ה בא יום התאקלמות, ואחרי דינגבוצ׳ה בא יום נוסף. גם בימי השיא עולים גבוה וישנים נמוך יותר: מהבייס קמפ, 5,364 מטרים, יורדים ללינה בגורקשפ, ומקאלה פטאר, 5,545 מטרים, יורדים לדזונגלה, 4,830 מטרים. בהרים אין הבטחה להגעה ליעד, אבל תמיד יש התחייבות לבטיחות מעל לכל.

חיים בבקתות

לאורך כל הטרק ישנים בבקתות, ה״טי האוסים״ של נפאל: בתי הארחה פשוטים עם חדרי שינה וחדר אוכל משותף, שהוא לב הבקתה בערבים. אצלנו הלינה היא בחדרים זוגיים, ושלוש ארוחות ביום, לבחירה מתוך התפריט של הבקתה, כלולות במחיר. את התיק הגדול, עד 15 ק״ג לאדם, נושאים הפורטרים, ואתם הולכים עם תיק יום בלבד.

מה שאינו כלול הוא התוספות שהבקתות גובות עליהן בנפרד: מקלחות, אינטרנט, כביסה וארוחות נוספות. כדאי להצטייד במזומן לתוספות האלה. מי שמעדיף חדר יחיד בבקתות יכול להוסיף אותו בתשלום של 15 דולר ללילה.

מעבר צ׳ו לה ואגמי גוקיו

ביום ה-12 מגיע יום ההליכה התובעני ביותר בטרק: חציית מעבר צ׳ו לה, 5,420 מטרים, בין עמק קומבו לעמק גוקיו. יוצאים מוקדם מדזונגלה, עולים כ-590 מטרים אל המעבר ויורדים לטנגנאק בנוף של קרחונים ואגמים. מגיעים אליו אחרי יותר משבוע בגובה רב, וזה יום של 10 עד 11 שעות. מצב השביל במעבר תלוי בעונה ובמזג האוויר, ולכן המסלול עשוי להשתנות לפי שיקול דעתם של המדריכים בשטח.

בצד השני מחכים אגמי גוקיו, מערכת של אגמים קרחוניים בגובה 4,710 עד 4,950 מטרים, במקורות נהר דודה קושי. מעל הכפר גוקיו מתנשאת גוקיו רי, 5,360 מטרים, נקודת התצפית השנייה של הטרק על האוורסט ועל להוטסה, וממנה נשקפים גם האגמים עצמם.

הטיסה ללוקלה, והיום הספייר

שדה התעופה בלוקלה נחשב לאחד המאתגרים בעולם בשל מסלול הנחיתה הקצר שלו, והטיסות אליו נעצרות כשמזג האוויר אינו מאפשר. בעונות העומס רוב הטיסות הסדירות ללוקלה יוצאות משדה התעופה במנתלי שבמחוז רמצ׳אפ, כמה שעות נסיעה מקטמנדו, ולא מקטמנדו עצמה.

מזג האוויר הוא האתגר השני: עננים וערפל יכולים לעצור את הטיסות מלוקלה ואליה לכמה ימים ברציפות, ולפעמים גם את טיסות המסוקים.

בחבילה שלנו הטיסות בין קטמנדו ללוקלה, בשני הכיוונים, הן במסוק, כך שאין צורך בנסיעה למנתלי. גם מסוק תלוי במזג האוויר, ולכן בנינו בלו״ז יום ספייר אחד בקטמנדו לפני הטיסה הביתה. אם אין בו צורך, הוא הופך ליום חופשי בעיר.

היתרים ואגרות

כדי להיכנס לאזור צריך שני אישורים: דמי הכניסה לפארק הלאומי סגרמטה ואגרת הכניסה של הרשות המקומית קומבו פסאנג לאמו. כל אחד מהם עולה 3,000 רופי נפאלי לתייר מישראל (נכון ל-2024).

שני האישורים כלולים במחיר הטרק שלנו. ויזה לנפאל אינה כלולה, ועליה בהמשך.

מתי לצאת

בנפאל יש שתי עונות טרקים מרכזיות: האביב, לפני המונסון, והסתיו, אחריו. עונת המונסון נמשכת בדרך כלל מיוני עד סוף ספטמבר, ולפעמים היא נמשכת גם אל תחילת אוקטובר.

בחודשי המונסון כמעט אין מטיילים באזור, ובסתיו הוא מתמלא. המשלחות שלנו יוצאות באביב ובסתיו, ואת התאריכים המעודכנים תמצאו בעמוד המסע.

כמה כושר צריך

זה טרק, לא טיפוס טכני: אין חבלים ואין גרזן קרח. כשיש שלג על השביל, בעיקר במעבר צ׳ו לה, הולכים עם קרמפונים. מה שנדרש הוא סיבולת: היכולת ללכת 5 עד 7 שעות ביום עם תיק יום, יום אחרי יום, במשך שבועיים, ובימים הארוכים אף יותר. הקושי מצטבר, והגובה מוסיף עליו. אצלנו הטרק מדורג כקשה.

ניסיון קודם בטרקים אינו תנאי. אם אתם מסוגלים ללכת כ-20 קילומטרים ביום, אוהבים אתגרים ומגיעים עם מוטיבציה גבוהה, הטרק יכול להתאים לכם. ההכנה הטובה ביותר היא הליכות ארוכות עם תיק בחודשים שלפני היציאה. אישור רפואי והצהרת בריאות נדרשים מכל משתתף, ומי שאינו עומד בדרישות הבריאותיות או הפיזיות לא יוכל להצטרף.

לפני היציאה נפגשת הקבוצה למפגש הכנה על ציוד בחנות ציוד טיולים, ויוצאת יחד לטרק הכנה של יום אחד בארץ. כך מגיעים לנפאל עם הציוד הנכון, וכבר מכירים את האנשים שתלכו איתם שבועיים.

חשוב לדעת: את הטרק מובילים מדריכים מקומיים מקצועיים מנפאל, דוברי אנגלית, עם ניסיון רב בהובלת קבוצות בהרים. אין הדרכה בעברית ואין מדריך או מלווה ישראלי, ולכן כדאי להגיע עם אנגלית בסיסית שמאפשרת להבין את ההנחיות בשטח.

כמה זה עולה ומה כלול

המחיר של טרק אוורסט בייס קמפ וגוקיו הוא 3,300 דולר לאדם. הוא כולל העברות בין שדה התעופה למלון בקטמנדו, טיסות במסוק מקטמנדו ללוקלה וחזרה, מלון ארבעה כוכבים בקטמנדו על בסיס ארוחת בוקר, ארוחת ערב חגיגית לקבלת פנים, לינה בבקתות בחדרים זוגיים, שלוש ארוחות ביום לאורך הטרק, מדריכים מקומיים מקצועיים דוברי אנגלית, פורטרים לציוד האישי עד 15 ק״ג לאדם, אישורי הכניסה לפארק ולאזור, מד סטורציה לקבוצה, עדכונים בווטסאפ למשפחות, אזור אישי באפליקציה של HighAir, מפגש הכנה על ציוד, טרק הכנה בארץ וקיט מתנה עם כובע, חולצה ודאפל באג.

לא כלולים: טיסות בינלאומיות, ביטוח נסיעות ורפואי, ארוחות צהריים וערב במלון בקטמנדו, ציוד אישי, ויזה לנפאל (50 דולר לאדם), טיפים למדריכים ולפורטרים (250 דולר לאדם), חיסונים וייעוץ במרפאת מטיילים, והתוספות בבקתות. לילה נוסף במלון, אם יידרש, עולה 45 דולר לאדם בחדר זוגי, וחדר יחיד במלון עולה 80 דולר ללילה.

לפני שקונים ביטוח, כדאי לוודא שהפוליסה מכסה טרק בגובה של עד 5,545 מטרים, כולל חילוץ. חשוב לדעת שבמקרה של ירידה מוקדמת מההר, מכל סיבה שהיא, ההוצאות הנוספות, כמו לינה וארוחות נוספות ושינויים בטיסות, חלות על המטייל. את הטיסות ואת הביטוח אפשר לסדר דרך סוכן הנסיעות וסוכן הביטוח שעובדים איתנו.

אוורסט בייס קמפ עם HighAir

ב-HighAir אנחנו מוציאים קבוצות לאוורסט בייס קמפ כל שנה, באביב ובסתיו. הטרק שלנו נמשך 19 ימים, ובכוונה: הם כוללים שני ימי התאקלמות, לולאה דרך צ׳ו לה וגוקיו ויום ספייר. שיעור ההצלחה שאנחנו מפרסמים במסלול הזה הוא 93 אחוז.

מי שחוזר מהבייס קמפ עם תיאבון להמשך יכול לחשוב על השלב הבא: פסגה ראשונה מעל 6,000 מטרים. על אחד המטיילים שלנו, תומר בסן, שהעפיל איתנו לפסגת מרה בנפאל, כתבנו בנפרד.

לסיפור של תומר בסן על פסגת מרה

חלק מהרווחים מכל משלחת שלנו מוקדש לתמיכה בחולי סרטן בישראל, כי ההרים, בעינינו, הם גם דרך לתת. כל מטפס שאתם רואים היום על פסגות העולם התחיל פעם אחת, על הר אחד. אם האוורסט הוא ההר שלכם, ולו רק מהבייס קמפ שלו, אנחנו כאן.

לטרק אוורסט בייס קמפ וגוקיו

שאלות נפוצות

כמה ימים לוקח טרק לאוורסט בייס קמפ?

הטרק של HighAir, הכולל גם את קאלה פטאר, מעבר צ׳ו לה ואגמי גוקיו, נמשך 19 ימים מהיציאה מישראל ועד החזרה. 14 מהם על השביל, מהנחיתה בלוקלה ועד החזרה אליה, כולל שני ימי התאקלמות. בנוסף יש יום התארגנות בקטמנדו ויום ספייר למקרה של מזג אוויר גרוע.

כמה קשה הטרק לאוורסט בייס קמפ?

הטרק מדורג אצלנו כקשה, אבל הוא אינו טכני: אין חבלים או גרזן קרח, וקרמפונים נדרשים רק כשיש שלג על השביל. הקושי הוא הגובה והמאמץ המצטבר של שבועיים הליכה, 5 עד 7 שעות ביום ברוב הימים. ניסיון קודם אינו תנאי, אבל כושר טוב ואישור רפואי נדרשים.

מתי העונה הטובה ביותר לטרק לאוורסט בייס קמפ?

באביב ובסתיו, לפני המונסון ואחריו. המונסון נמשך בדרך כלל מיוני עד ספטמבר, ובחודשים האלה מגיעים לאזור מעט מאוד מטיילים. המשלחות שלנו יוצאות באביב ובסתיו.

האם רואים את פסגת האוורסט מהבייס קמפ?

מהבייס קמפ עצמו לא רואים את הפסגה. נקודת התצפית הטובה ביותר היא קאלה פטאר, 5,545 מטרים, שאליה עולים בבוקר שאחרי הבייס קמפ לזריחה מול האוורסט. במסלול שלנו יש גם נקודת תצפית שנייה, גוקיו רי, 5,360 מטרים.

אילו היתרים צריך לטרק לאוורסט בייס קמפ?

שניים: דמי הכניסה לפארק הלאומי סגרמטה ואגרת הכניסה של הרשות המקומית קומבו פסאנג לאמו. כל אחד מהם עולה 3,000 רופי נפאלי לתייר מישראל (נכון ל-2024). שני האישורים כלולים במחיר הטרק שלנו, וויזה לנפאל, 50 דולר לאדם, אינה כלולה.

האם יש הדרכה בעברית?

לא. את הטרק מובילים מדריכים מקומיים מקצועיים מנפאל, דוברי אנגלית, עם ניסיון רב בהובלת קבוצות בהרים. אין הדרכה בעברית ואין מלווה ישראלי, ולכן כדאי להגיע עם אנגלית בסיסית.