טיפוס למרה פיק: המדריך המלא

חן שקד

מרה פיק, 6,476 מ׳, היא פסגת הטרקינג הגבוהה בנפאל. המדריך המלא: המסלול בעמק הינקו, התאקלמות, יום הפסגה על הקרחון, ציוד, היתרים, עונות ומחיר.

בשעות הקטנות של הלילה, במחנה הגבוה בגובה 5,900 מ׳, נועלים המטפסים קרמפונים, נקשרים זה לזה בחבל ויוצאים אל הקרחון הרחב שמוביל לפסגת מרה, 6,476 מ׳. מרה פיק היא פסגת הטרקינג הגבוהה ביותר בנפאל, והיא מתנשאת מעל עמק הינקו שבמזרח המדינה, לא רחוק מהאוורסט. המסלול הרגיל אליה אינו דורש טיפוס טכני מורכב, אבל הוא דורש כושר טוב, התאקלמות סבלנית ויום פסגה על קרחון עם קרמפונים, גרזן קרח וחבל. העונות לטיפוס הן האביב והסתיו, ואצלנו זו משלחת של 19 ימים.

עבור רבים, מרה היא הפסגה הראשונה מעל 6,000 מטרים, הצעד שבין טרק בגובה לבין טיפוס הרים של ממש. בעברית קשה למצוא עליה תמונה מסודרת, ולכן ריכזנו כאן את מה שצריך לדעת לפני שמחליטים: מה הופך את ההר הזה לנגיש ומה הופך אותו לקשה, איך בנוי המסלול שלנו בעמק הינקו יום אחרי יום, איך עובדת ההתאקלמות, מה קורה במחנה הגבוה וביום הפסגה, איזה ציוד נדרש ומה כולל המחיר. אם כבר הלכתם בטרק בגובה ואתם שואלים מה הלאה, או אם אתם רוצים לעמוד פעם אחת מעל העננים מול האוורסט, כאן מתחילים.

פסגה גבוהה, לא טכנית, ולא קלה

מרה פיק נמצאת בלב ההימלאיה של נפאל, מדרום לאוורסט, מעל עמק הינקו. זה עמק שקט ופראי, שמגיעים אליו הרבה פחות מטיילים מאשר לעמק קומבו השכן, שבו עובר הטרק לאוורסט בייס קמפ. גובהה של מרה 6,476 מ׳, יותר מכל פסגה בהרי האלפים ובקווקז, והיא הגבוהה מבין הפסגות שנקראות בנפאל פסגות טרקינג.

המילה ״טרקינג״ מטעה. מרה אינה טרק: מעל המחנה הגבוה ההליכה עוברת על קרחון, עם סדקים שלפעמים מכוסים בשלג, ולכן מתקדמים בקרמפונים ועם גרזן קרח, כשהמטפסים קשורים זה לזה בחבל. מה שהופך אותה לנגישה הוא שבמסלול הרגיל אין קירות סלע או קרח שדורשים טכניקת טיפוס מתקדמת. אצלנו הטיפוס מדורג כאתגרי.

הקושי העיקרי, כמו בכל הר גבוה, הוא הגובה. בגובה הפסגה כל נשימה מכניסה בערך מחצית מכמות החמצן שבגובה פני הים, והקור ביום הפסגה הוא קור של הר מעל 6,000 מטרים. זה ההבדל בין מרה לבין טרק: אותו כושר של ימי הליכה ארוכים, ועליו קרחון, לילות באוהל ויום פסגה ארוך שמתחיל באמצע הלילה.

המסלול שלנו, יום אחרי יום

המשלחת של HighAir למרה פיק נמשכת 19 ימים, מהיציאה מישראל ועד החזרה. הגבהים בסוגריים הם של מקום הלינה או של נקודת השיא באותו יום:

• יום 1: טיסה מתל אביב דרך דובאי לקטמנדו.
• יום 2: יום התארגנות בקטמנדו ומעבר על הציוד.
• יום 3: טיסה ללוקלה והליכה לפאייה (2,790 מ׳).
• יום 4: פנגקונגמה (2,850 מ׳).
• יום 5: נינג סו (2,850 מ׳).
• יום 6: ג׳ונגל קמפ (3,160 מ׳).
• יום 7: קוטה (3,700 מ׳).
• יום 8: טנקנאק (4,350 מ׳).
• יום 9: יום התאקלמות בטנקנאק.
• יום 10: קארה (5,045 מ׳).
• יום 11: מחנה הבסיס של מרה פיק (5,300 מ׳).
• יום 12: עלייה למחנה הגבוה (5,900 מ׳).
• יום 13: יום הפסגה (6,476 מ׳) וירידה לקארה (5,045 מ׳).
• יום 14: ירידה לקוטה (3,700 מ׳).
• יום 15: טולי קרקה (4,100 מ׳).
• יום 16: חציית מעבר זטרווה לה (4,600 מ׳) וירידה ללוקלה (2,860 מ׳).
• יום 17: טיסה מלוקלה לקטמנדו או לרמצ׳אפ.
• יום 18: יום ספייר למקרה של מזג אוויר גרוע, או יום חופשי בקטמנדו.
• יום 19: טיסה מקטמנדו דרך דובאי לתל אביב.

שני עקרונות מנחים את הלו״ז. הראשון הוא כניסה הדרגתית. מלוקלה יש לעמק הינקו דרך קצרה, מעל מעבר זטרווה לה בגובה 4,600 מ׳, אבל היא מעלה את הגוף לגובה רב מהר מדי בימים הראשונים. לכן בדרך פנימה אנחנו הולכים בדרך הארוכה, דרך פאייה, פנגקונגמה ונינג סו, וישנים ארבעה לילות מתחת ל-3,200 מ׳ לפני שנכנסים לעמק הינקו. את המעבר חוצים רק בדרך חזרה, כשהגוף כבר מותאם לגובה.

העיקרון השני הוא מרווח ביטחון: יום התאקלמות בטנקנאק לפני העלייה מעל 5,000 מ׳, ויום ספייר בסוף המסע למקרה שמזג האוויר מעכב את הטיסה מלוקלה.

ללו״ז המלא של משלחת מרה פיק

מלוקלה לעמק הינקו

יערות, כפרים ונהרות

בארבעת הלילות הראשונים אחרי הנחיתה בלוקלה ישנים מתחת ל-3,200 מ׳, והשבילים עולים ויורדים בין כפרים קטנים, יערות ונהרות. זה החלק הירוק של המסע, והוא שונה מאוד מהנוף הקרחוני שמחכה למעלה. הלינה לאורך כל הטרק היא בבקתות, ה״טי האוסים״ של נפאל, בחדרים זוגיים, ושלוש ארוחות ביום, לבחירה מהתפריט, כלולות במחיר. את התיק הגדול, עד 15 ק״ג לאדם, נושאים הפורטרים, ואתם הולכים עם תיק יום.

קוטה, טנקנאק וקארה

ביום השביעי מגיעים לקוטה, 3,700 מ׳, בעמק הינקו עצמו, ומשם ממשיכים לאורך העמק אל טנקנאק, 4,350 מ׳. כאן מגיע יום ההתאקלמות של המסלול: לילה נוסף באותו גובה, שמאפשר לגוף להסתגל לפני הקפיצה מעל 5,000 מ׳. ביום העשירי מגיעים לקארה, 5,045 מ׳, נקודת הלינה האחרונה בבקתות לפני ההר.

התאקלמות: הגובה קובע את הקצב

הסיכון המרכזי במרה אינו טכני אלא פיזיולוגי. ככל שעולים, כל נשימה מכניסה פחות חמצן, והגוף צריך זמן להסתגל. הכלל המקובל ברפואת הרים הוא שמעל 3,000 מ׳ לא מעלים את גובה הלינה ביותר מ-500 מ׳ בלילה, ומוסיפים לילה של התאקלמות על כל 1,000 מ׳ של עלייה בגובה הלינה. לחלק מהמטפסים גם הקצב הזה מהיר מדי, ולכן מקשיבים לגוף.

מחלת גבהים מתחילה בדרך כלל בכאב ראש, ולעתים מצטרפים אליו אובדן תיאבון, סחרחורת, עייפות ובחילה. כשהתסמינים מחמירים למרות מנוחה באותו גובה, יורדים. אצלנו ההחלטה על המשך הדרך שייכת תמיד למדריך, והבטיחות קודמת לפסגה. לכל קבוצה יש מד סטורציה ומכשיר לווייני של מגנוס.

הלו״ז שלנו בנוי סביב העיקרון הזה: ארבעה לילות נמוכים בתחילת הדרך, יום התאקלמות בטנקנאק לפני שעוברים את 5,000 המטרים, ואחרי הפסגה ירידה באותו יום לישון בקארה, נמוך בהרבה מהמחנה הגבוה. בהרים אין הבטחה להגעה לפסגה, אבל תמיד יש התחייבות לבטיחות מעל לכל.

המחנה הגבוה ויום הפסגה

שני לילות באוהל

מקארה עולים ביום ה-11 אל מחנה הבסיס של מרה פיק, 5,300 מ׳, וביום ה-12 ממשיכים אל המחנה הגבוה, בגובה 5,900 מ׳. שני הלילות האלה עוברים באוהלים זוגיים, והם הלילות היחידים של הטרק שאינם בבקתה. מהמחנה הגבוה כבר נפרש הנוף של ההרים הגבוהים באזור, והלילה בו קצר: הולכים לישון מוקדם, כי היציאה לפסגה היא באמצע הלילה.

יום הפסגה על הקרחון

יום הפסגה מתחיל בשעות הקטנות של הלילה, בדרך כלל בין 2 ל-3 לפנות בוקר. מתקדמים לאור פנסי ראש, קשורים בחבל, בקצב איטי וקבוע, על מדרונות שלג רחבים שעולים בהדרגה. הזריחה תופסת את המטפסים בדרך, ואיתה נפתח הנוף: האוורסט, להוטסה, מקאלו, צ׳ו אויו וקנצ׳נג׳ונגה. הקטע האחרון, מתחת לכיפת הפסגה, קצר ותלול יותר, וכשהשלג קפוא מקבעים בו לעתים חבל.

הפסגה היא רק חצי הדרך. בלו״ז שלנו יורדים באותו יום לא רק למחנה הגבוה אלא עד קארה, 5,045 מ׳, ולכן זהו יום ההליכה הארוך והתובעני ביותר במסע. הירידה לגובה נמוך יותר היא גם חלק מהבטיחות: בלילה שאחרי הפסגה ישנים כ-850 מ׳ נמוך יותר מבלילה שלפניה.

ציוד טכני והכשרה

על הקרחון של מרה הולכים עם קרמפונים, גרזן קרח וחבל, ולפני יום הפסגה המשתתפים עוברים הכשרה על הציוד הזה. הציוד האישי, לבוש, הנעלה וציוד טיפוס, אינו כלול במחיר, ורשימת ציוד מלאה נשלחת לכל נרשם לאחר ההרשמה.

הפריט החשוב ביותר הוא נעלי הרים לגובה רב שמתאימות לקרמפונים ושומרות על חום הרגליים בקור של יום הפסגה. אחריהן באים ביגוד חם בשכבות, כפפות חמות ומשקפי שמש שמתאימים לשלג. לפני היציאה נפגשת הקבוצה למפגש הכנה על ציוד בחנות ציוד טיולים, ויוצאת יחד לטרק הכנה של יום אחד בארץ, כך שמגיעים לנפאל עם הציוד הנכון וכבר מכירים את האנשים שתטפסו איתם.

הטיסה ללוקלה

המשלחת מתחילה ונגמרת בלוקלה, 2,860 מ׳, הכפר שבו נמצא שדה התעופה של אזור האוורסט. בחבילה שלנו הטיסות ללוקלה ובחזרה הן במטוס, והן כלולות במחיר. שדה התעופה בלוקלה נחשב לאחד המאתגרים בעולם בשל מסלול הנחיתה הקצר שלו, והטיסות אליו נעצרות כשמזג האוויר אינו מאפשר.

בעונות העומס רוב הטיסות ללוקלה יוצאות משדה התעופה במנתלי שבמחוז רמצ׳אפ, כמה שעות נסיעה מקטמנדו, ולא מקטמנדו עצמה. בלו״ז שלנו הטיסה חזרה מלוקלה נוחתת בקטמנדו או ברמצ׳אפ. במידת הצורך אפשר לטוס מקטמנדו ללוקלה במסוק, בתוספת של 500 דולר לאדם. יום 18 בלו״ז הוא יום ספייר בקטמנדו למקרה שהטיסה מלוקלה מתעכבת, ואם אין בו צורך הוא הופך ליום חופשי בעיר.

היתרים, ויזה וביטוח

לטיפוס למרה פיק נדרש היתר טיפוס, שמונפק על ידי התאחדות טיפוס ההרים של נפאל דרך סוכנות מקומית רשומה, ובנוסף אישורי כניסה לאזור. מחיר ההיתר תלוי בעונה, והוא נמוך יותר בסתיו מאשר באביב. היתר הטיפוס ואישורי הכניסה כלולים במחיר המשלחת שלנו.

ויזה לנפאל אינה כלולה, והיא עולה 50 דולר לאדם. אפשר להוציא אותה בהגעה לשדה התעופה בקטמנדו. ביטוח נסיעות ורפואי גם הוא אינו כלול, ולפני שקונים פוליסה כדאי לוודא שהיא מכסה טיפוס בגובה של עד 6,476 מ׳, כולל חילוץ ופינוי במסוק. את הביטוח ואת הטיסות הבינלאומיות אפשר לסגור דרך סוכן הביטוח וסוכן הנסיעות שלנו.

מתי לצאת

בנפאל יש שתי עונות טיפוס מרכזיות: האביב, לפני המונסון, והסתיו, אחריו. המשלחות שלנו למרה יוצאות באפריל ובמאי, ובספטמבר ובאוקטובר. בסתיו, אחרי שהגשמים נגמרים, האוויר בדרך כלל צלול יותר והנוף פתוח, אבל הלילות בגובה קרים. באביב הימים חמים יותר בחלק הנמוך של המסלול, ואחר הצהריים מצטברים לעתים עננים.

בעונת המונסון, בחודשי הקיץ, הגשם והעננים עוצרים טיסות ללוקלה והופכים את השבילים ביערות לבוציים, ובחורף הקור בגובה קשה מאוד. לכן החלונות הטובים הם אלה שלפני המונסון ואחריו.

למי זה מתאים

מרה מתאימה למי שרוצה לעמוד בפעם הראשונה מעל 6,000 מטרים בלי לעבור לטיפוס טכני. ניסיון קודם בטיפוס אינו תנאי: אם אתם מסוגלים ללכת כ-20 ק״מ ביום, אוהבים אתגרים ומגיעים עם מוטיבציה גבוהה, הטיפוס יכול להתאים לכם. ניסיון קודם בטרק בגובה, רצוי מעל 4,500 מ׳, מומלץ, כי הוא מלמד איך הגוף שלכם מגיב לגובה ולימים ארוכים.

אישור רפואי והצהרת בריאות נדרשים כתנאי ליציאה, ומי שאינו עומד בדרישות הבריאותיות או הפיזיות לא יוכל להצטרף. ההכנה הטובה ביותר היא הליכות ארוכות בעליות, עם תיק על הגב, בחודשים שלפני היציאה. מי שמעדיף להישאר על השביל, בלי קרחון ובלי חבל, ימצא בטרק לאוורסט בייס קמפ את אותו אזור ואת אותו נוף, עד גובה של 5,545 מ׳, וכתבנו עליו מדריך מלא.

למדריך המלא לטרק לאוורסט בייס קמפ

חשוב לדעת: את הטיפוס מובילים מדריכי שרפה מקומיים ומנוסים, דוברי אנגלית, עם ניסיון רב בהובלת קבוצות בהרים. אין הדרכה בעברית ואין מדריך או מלווה ישראלי, ולכן כדאי להגיע עם אנגלית בסיסית שמאפשרת להבין את ההנחיות בשטח. חובה להישמע להוראות הצוות, והמסלול עשוי להשתנות בהתאם למזג האוויר ולשיקול הדעת של המדריכים.

כמה זה עולה ומה כלול

המחיר של משלחת מרה פיק הוא 3,550 דולר לאדם. הוא כולל העברות בין שדה התעופה למלון בקטמנדו, טיסות במטוס מקטמנדו ללוקלה וחזרה, 3 לילות במלון 4 כוכבים בקטמנדו על בסיס ארוחת בוקר, ארוחת ערב חגיגית לקבלת פנים, לינה בבקתות בחדרים זוגיים לאורך הטרק ובאוהלים זוגיים במחנה הבסיס ובמחנה הגבוה, 3 ארוחות ביום לבחירה מהתפריט, מדריכים מקומיים מקצועיים דוברי אנגלית, פורטרים לציוד האישי עד 15 ק״ג לאדם, מכשיר לווייני של מגנוס ומד סטורציה לקבוצה, אישורי הכניסה והיתר הטיפוס, מפגש הכנה על ציוד, טרק הכנה בארץ, אזור אישי באפליקציה של HighAir וקיט מתנה עם כובע, חולצת דרייפיט ודאפל באג של 100 ליטר.

לא כלולים: טיסות בינלאומיות, ביטוח נסיעות ורפואי, ארוחות צהריים וערב במלון בקטמנדו, ציוד אישי וציוד טיפוס, ויזה לנפאל (50 דולר לאדם), טיפים למדריכים ולפורטרים (250 דולר לאדם), בונוס פסגה למדריכים (250 דולר לאדם), חיסונים וייעוץ במרפאת מטיילים, והתוספות בבקתות, כמו מקלחות, אינטרנט, כביסה וארוחות נוספות. לילה נוסף במלון, אם יידרש, עולה 45 דולר לאדם בחדר זוגי. חדר יחיד עולה 80 דולר ללילה במלון ו-15 דולר ללילה בבקתות.

חשוב לדעת שבמקרה של ירידה מוקדמת מההר, מכל סיבה שהיא, ההוצאות הנוספות, כמו לינה נוספת במלון, ארוחות ושינויים בטיסות, חלות על המטפס.

מרה פיק עם HighAir

ב-HighAir אנחנו יוצאים למרה פיק באביב ובסתיו, בקבוצות של עד 12 משתתפים, ושיעור ההצלחה שאנחנו מפרסמים בהר הוא 80 אחוז. הלו״ז שלנו בנוי סביב כניסה הדרגתית לעמק הינקו, יום התאקלמות לפני 5,000 המטרים ויום ספייר בסוף.

אחד המטפסים שלנו, תומר בסן, שחלה בסרטן בגיל 18, העפיל איתנו לפסגת מרה כדי לגייס תרומות לילדים חולי סרטן. את הסיפור שלו סיפרנו בנפרד.

לסיפור של תומר בסן, שהעפיל איתנו לפסגת מרה

חלק מהרווחים מכל משלחת שלנו מוקדש לתמיכה בחולי סרטן בישראל, כי ההרים, בעינינו, הם גם דרך לתת. כל מטפס שאתם רואים על פסגות העולם התחיל פעם אחת, על הר אחד. אם מרה היא הפסגה הראשונה שלכם מעל 6,000 מטרים, אנחנו כאן.

למשלחת מרה פיק

שאלות נפוצות

כמה ימים לוקח טיפוס למרה פיק?

המשלחת של HighAir נמשכת 19 ימים, מהיציאה מישראל ועד החזרה. 14 מהם עוברים בין הנחיתה בלוקלה לחזרה אליה, כולל יום התאקלמות בטנקנאק ויום הפסגה. בנוסף יש יום התארגנות בקטמנדו ויום ספייר למקרה של מזג אוויר גרוע.

האם צריך ניסיון בטיפוס כדי לטפס למרה פיק?

ניסיון קודם בטיפוס אינו תנאי, וניסיון בטרק בגובה, רצוי מעל 4,500 מ׳, מומלץ. המסלול אינו דורש טיפוס טכני מורכב, אבל על הקרחון הולכים עם קרמפונים, גרזן קרח וחבל, ולפני יום הפסגה המשתתפים עוברים הכשרה על הציוד. נדרשים כושר טוב, היכולת ללכת כ-20 ק״מ ביום ואישור רפואי.

כמה עולה טיפוס למרה פיק?

המשלחת של HighAir עולה 3,550 דולר לאדם, והמחיר כולל את הטיסות ללוקלה, הלינה, הארוחות לאורך הטרק, המדריכים, הפורטרים, אישורי הכניסה והיתר הטיפוס. לא כלולים טיסות בינלאומיות, ביטוח, ציוד אישי, ויזה לנפאל (50 דולר), טיפים (250 דולר) ובונוס פסגה למדריכים (250 דולר).

מתי העונה לטפס למרה פיק?

באביב ובסתיו, לפני המונסון ואחריו. המשלחות שלנו יוצאות באפריל ובמאי, ובספטמבר ובאוקטובר. בעונת המונסון, בחודשי הקיץ, הגשם והעננים פוגעים בטיסות ללוקלה ובשבילים.

אילו היתרים צריך לטיפוס למרה פיק?

היתר טיפוס שמונפק על ידי התאחדות טיפוס ההרים של נפאל, ואישורי כניסה לאזור. מחיר ההיתר תלוי בעונה. היתר הטיפוס ואישורי הכניסה כלולים במחיר המשלחת שלנו.

האם יש הדרכה בעברית?

לא. את הטיפוס מובילים מדריכי שרפה מקומיים ומנוסים, דוברי אנגלית, עם ניסיון רב בהובלת קבוצות בהרים. אין הדרכה בעברית ואין מדריך או מלווה ישראלי, ולכן כדאי להגיע עם אנגלית בסיסית.