טיפוס לאמא דאבלם: המדריך המלא

חן שקד

אמא דאבלם, 6,812 מ׳, היא פסגה טכנית בלב אזור האוורסט. המדריך המלא: הרכס, המחנות, המגדל הצהוב, החבלים המקובעים, התאקלמות, היתרים, עונה ומחיר.

ביציאה ממחנה 1, בגובה של כ-5,700 מ׳, המטפסים מתחברים לחבל המקובע הראשון, ומשם הדרך אל פסגת אמא דאבלם, 6,812 מ׳, עוברת לאורך חבלים מקובעים. אמא דאבלם היא פסגה טכנית באזור קומבו שבנפאל, סמוך לאוורסט, והמסלול אליה עולה ברכס הדרום-מערבי ומשלב טיפוס סלע, קרח ושטח מעורב, לצד מעברים חשופים. היא דורשת כושר גופני טוב, ניסיון קודם בטיפוס טכני והסתגלות לתנאי הגובה, ומתאימה למטפסים מנוסים. העונה המרכזית שלה היא הסתיו, ואצלנו זו משלחת של 30 ימים שיוצאת באוקטובר.

הצורה החדה שלה זיכתה אותה בכינוי ״המטרהורן של ההימלאיה״, ומי שהלך בטרק לאוורסט בייס קמפ זוכר אותה היטב: היא מתנשאת מעל השביל לאורך כמה ימים של הליכה. לטפס עליה זה כבר עניין אחר לגמרי. ריכזנו כאן את מה שצריך לדעת לפני שמחליטים: המשלחת שלנו יום אחרי יום, הסבבים וההתאקלמות, המגדל הצהוב והחלק העליון של הרכס, הציוד, הניסיון הנדרש והמחיר. אם כבר עמדתם על פסגה טכנית ואתם מחפשים את האתגר הבא, כאן מתחילים.

המטרהורן של ההימלאיה

אמא דאבלם מתנשאת בעמק קומבו שבמזרח נפאל, בתחום הפארק הלאומי סגרמטה, מעל הכפר פנגבוצ׳ה ולא הרחק מהאוורסט ומלהוטסה. את שמה, ״שרשרת האם״, קיבלה בזכות הקרחון התלוי על מדרונותיה, שנראה כמו תליון על צוואר האם. ״דאבלם״ הוא תליון מסורתי של בני השרפה, ו״אמא״ היא האם.

רוב המטפסים עולים ברכס הדרום-מערבי, וזה גם המסלול של המשלחת שלנו. בניגוד לפסגות שבהן החלק הטכני מתרכז בקיר אחד, כאן הרכס כולו טכני: לוחות גרניט ומגדלי סלע, מדפים מושלגים, רכס שלג צר ומדרון תלול של שלג וקרח בסוף. לאורך רוב הדרך מעל מחנה 1 המטפסים מתקדמים כשהם מחוברים לחבל, והחשיפה גדולה. אצלנו הטיפוס מדורג אקסטרים, הדרגה הגבוהה בסולם הקושי שלנו.

המשלחת שלנו, יום אחרי יום

המשלחת של HighAir לאמא דאבלם נמשכת 30 ימים, מהיציאה מישראל ועד החזרה. הגבהים בסוגריים הם של מקום הלינה או של נקודת השיא באותו יום:

• יום 1: טיסה מתל אביב דרך דובאי לקטמנדו.
• יום 2: יום התארגנות ומעבר על הציוד בקטמנדו.
• יום 3: טיסה ללוקלה והליכה לפאקדינג (2,610 מ׳).
• יום 4: עלייה לנאמצ׳ה בזאר (3,440 מ׳).
• יום 5: יום התאקלמות בנאמצ׳ה בזאר.
• יום 6: דבוצ׳ה (3,760 מ׳).
• יום 7: פנגבוצ׳ה (3,990 מ׳).
• יום 8: עלייה למחנה הבסיס של אמא דאבלם (4,450 מ׳).
• יום 9: יום הכנה ומנוחה במחנה הבסיס.
• יום 10: טקס פוג׳ה ותחילת סבב הטיפוס.
• ימים 11 עד 20: רוטציות והתאקלמות במחנות הגבוהים.
• יום 21: יציאה לפסגת אמא דאבלם (6,812 מ׳) וירידה ללינה במחנה 2.
• יום 22: ירידה ממחנה 2 למחנה הבסיס.
• ימים 23 עד 25: ימי ספייר למזג אוויר, במחנה הבסיס.
• יום 26: ירידה לנאמצ׳ה בזאר (3,440 מ׳).
• יום 27: יום ההליכה האחרון, ללוקלה (2,860 מ׳).
• יום 28: טיסה מלוקלה לקטמנדו או לרמצ׳אפ.
• יום 29: יום ספייר למזג אוויר גרוע, או יום חופשי בקטמנדו.
• יום 30: טיסה מקטמנדו דרך דובאי לתל אביב.

הלו״ז בנוי בשלושה שלבים. בשלב הראשון הולכים בעמק קומבו אל מחנה הבסיס, בקצב שמשאיר זמן להתאקלמות. בשלב השני, מיום 10 ועד יום 20, עולים ויורדים בין מחנה הבסיס למחנות הגבוהים בסבבים. השלב השלישי הוא ניסיון הפסגה, הירידה ממנה והדרך חזרה ללוקלה. בסך הכול עוברים 18 לילות במחנה הבסיס ובמחנות שמעליו.

ללו״ז המלא של משלחת אמא דאבלם

הדרך פנימה: עמק קומבו

המשלחת מתחילה בלוקלה, 2,860 מ׳, הכפר שבו נמצא שדה התעופה של אזור האוורסט. הטיסות מקטמנדו ללוקלה ובחזרה הן במטוס, והן כלולות במחיר. הן תלויות במזג האוויר, ובעונות העומס רבות מהן יוצאות משדה התעופה במנתלי שבמחוז רמצ׳אפ, כמה שעות נסיעה מקטמנדו. בלו״ז שלנו הטיסה חזרה מלוקלה נוחתת בקטמנדו או ברמצ׳אפ, ויום 29 הוא יום ספייר למקרה שהיא מתעכבת.

מלוקלה עולים לאורך עמק נהר דודה קושי לפאקדינג ולנאמצ׳ה בזאר, עיירת השוק של בני השרפה, ונשארים בה ליום התאקלמות. משם ממשיכים לדבוצ׳ה, סמוך למנזר טנגבוצ׳ה, ולפנגבוצ׳ה, הכפר שממנו עולים למחנה הבסיס של אמא דאבלם. לאורך הטרק ישנים בבקתות בחדרים זוגיים, ושלוש ארוחות ביום, לבחירה מתוך התפריט, כלולות במחיר. את התיק הגדול, עד 15 ק״ג לאדם, נושאים הפורטרים, ואתם הולכים עם תיק יום. מקלחות, אינטרנט, כביסה וארוחות נוספות בבקתות אינם כלולים, וכדאי להצטייד במזומן עבורם.

עד פנגבוצ׳ה הדרך עוברת בשביל של הטרק לאוורסט בייס קמפ, וכתבנו עליו מדריך מלא, עם תיאור של הקטעים, של החיים בבקתות ושל הטיסה ללוקלה.

למדריך המלא לטרק לאוורסט בייס קמפ

מחנה הבסיס וטקס הפוג׳ה

ביום 8 עולים מפנגבוצ׳ה למחנה הבסיס של אמא דאבלם, 4,450 מ׳, משטח עשב פתוח למרגלות ההר. מכאן והלאה ישנים באוהלים זוגיים, גם במחנה הבסיס וגם במחנות הגבוהים, ושלוש הארוחות ביום נמשכות לאורך כל הטיפוס. יום 9 מוקדש להכנות ולמנוחה.

במחנה הבסיס עוברים אימון טכני עם מדריכים מקצועיים לפני שעולים לרכס. לכל מטפס במשלחת יש מדריך שרפה אישי, ביחס של אחד לאחד, שמלווה אותו עד הפסגה.

ביום 10 נערך טקס הפוג׳ה, טקס בודהיסטי מסורתי שבו מבקשים מההר מעבר בטוח. לאמה מאחד הכפרים או המנזרים שבאזור מגיע למחנה הבסיס, קורא תפילות מול מזבח אבנים קטן, הצ׳ורטן, ומעליו נמתחים דגלי תפילה צבעוניים. המטפסים והשרפות זורקים אורז, ולעתים קרובות מביאים גם את ציוד הטיפוס כדי שיקבל ברכה. לשרפות זה חלק בלתי נפרד מהטיפוס, ורק אחרי הטקס מתחילים לעלות על ההר.

רוטציות והתאקלמות

הגובה הוא האתגר הראשון באמא דאבלם, עוד לפני הטיפוס. ככל שעולים, כל נשימה מכניסה פחות חמצן, והגוף צריך זמן להסתגל. הכלל המקובל ברפואת הרים הוא שמעל 3,000 מ׳ לא מעלים את גובה הלינה ביותר מ-500 מ׳ בלילה, ומוסיפים לילה של התאקלמות על כל 1,000 מ׳ של עלייה בגובה הלינה. לחלק מהמטפסים גם הקצב הזה מהיר מדי, ולכן מקשיבים לגוף.

על ההר עצמו ההתאקלמות נעשית בסבבים, הרוטציות. העיקרון הוא ״לטפס גבוה, לישון נמוך״: עולים אל מחנה גבוה, לפעמים כדי להעלות אליו ציוד ולפעמים כדי לישון בו, ויורדים חזרה למחנה הבסיס לנוח ולהתאושש. כל סבב מביא את הגוף לגובה רב יותר, ורק אחרי שהוא הסתגל יוצאים לניסיון הפסגה.

אצלנו עשרה ימים בלו״ז, ימים 11 עד 20, מוקדשים לרוטציות ולהתאקלמות במחנות הגבוהים. כמו בכל המסלול, הם עשויים להשתנות בהתאם למזג האוויר ולשיקול הדעת של המדריכים בשטח.

מחלת גבהים מתחילה בדרך כלל בכאב ראש, ולעתים מצטרפים אליו אובדן תיאבון, סחרחורת, עייפות ובחילה. כשהתסמינים מחמירים למרות מנוחה באותו גובה, יורדים. בכל קבוצה יש מד סטורציה ומכשיר לווייני של מגנוס. בהרים אין הבטחה להגעה לפסגה, אבל תמיד יש התחייבות לבטיחות מעל לכל.

הרכס, מחנה אחרי מחנה

מעל מחנה הבסיס עולים אל מחנה 1 ואל מחנה 2, ומשם אל החלק העליון של ההר. החבלים המקובעים נמתחים מחדש בכל עונה, ואצלנו קיבוע החבלים לאורך המסלול אל הפסגה כלול במחיר.

ממחנה הבסיס למחנה 1

הדרך למחנה 1 נמשכת כמה שעות, ובחלקה האחרון חוצים שדה של סלעים גדולים. מחנה 1 נמצא בגובה של כ-5,700 מ׳, למרגלות הרכס הדרום-מערבי, והאוהלים בו מוקמים על משטחים בין הסלעים. ביציאה ממנו מתחברים לחבלים המקובעים, ומכאן מתחיל הטיפוס של ממש.

המגדל הצהוב ומחנה 2

ממחנה 1 עוברים במדפים סלעיים ומושלגים, על לוחות גרניט ובחציות חשופות, כשהמטפסים מחוברים כל הזמן לחבל. הקטע הקשה ביותר מגיע ממש מתחת למחנה 2: המגדל הצהוב, מגדל גרניט תלול שהוא הקטע הטכני המרכזי של הרכס. רוב המטפסים עולים בו בג׳ומאר, מכשיר עלייה שננעל על החבל המקובע ומחובר לרתמה, ובגובה של כמעט 6,000 מ׳ כל מטר בו דורש כוח בידיים ונשימות רבות.

מחנה 2 יושב על ראש המגדל הצהוב, בגובה של כ-6,000 מ׳, על משטחים צרים שיש בהם מקום לאוהלים מעטים בלבד, ומסביבו מצוקים. בלו״ז שלנו זה המחנה שאליו יורדים ללינה בסוף יום הפסגה.

מעל מחנה 2: המגדל האפור ורכס הפטרייה

מעל מחנה 2 ממשיכים אל המגדל האפור, ואחריו אל רכס הפטרייה, רכס שלג צר עם גגונים של שלג, שמחבר את הרכס הסלעי לשדות השלג העליונים. החשיפה כאן גדולה, והתנועה איטית וזהירה. מעליו עולים בשדות של שלג וקרח, לא רחוק מהקרחון התלוי שנתן להר את שמו, ובסוף במדרון תלול שמתמתן לקראת הפסגה. הפסגה עצמה רחבה יחסית, ונשקפים ממנה האוורסט, להוטסה ועמק קומבו כולו.

יום הפסגה והירידה

ביום 21 יוצאים לפסגה, 6,812 מ׳. רבות מהמשלחות יוצאות לפסגה ממחנה 2 בשעות החשיכה, לאור פנסי ראש, כדי להספיק לעלות ולרדת באור יום. זה יום ארוך וקר, והחלק העליון של המסלול חשוף לרוח. בלו״ז שלנו יורדים בסופו ללינה במחנה 2, וביום 22 ממשיכים למחנה הבסיס.

הפסגה היא רק חצי הדרך. את הקטעים התלולים יורדים ברובם בגלישה על החבל המקובע, עם מכשיר ירידה שמחובר לרתמה, ובכל עוגן עוברים מחבל לחבל, תמיד מחוברים. עייפות בירידה היא אחת הסכנות הגדולות בהרים, ולכן חשוב להגיע לפסגה עם מספיק כוח ומרווח זמן כדי לרדת בבטחה. חובה להישמע להוראות הצוות, והבטיחות קודמת לפסגה.

ציוד טכני והכשרה

על הרכס עובדים עם ציוד טיפוס מלא: רתמה, קסדה, קרמפונים, גרזן קרח, ג׳ומאר לעלייה על החבל ומכשיר ירידה לגלישה. הציוד האישי, לבוש, הנעלה וציוד טיפוס, אינו כלול במחיר, ורשימת ציוד מלאה נשלחת לכל נרשם לאחר ההרשמה. הפריט החשוב ביותר הוא נעלי הרים לגובה רב, שמתאימות לקרמפונים ושומרות על חום הרגליים בקור של המחנות הגבוהים.

האימון הטכני במחנה הבסיס הוא חלק מההכנה, אבל הוא אינו תחליף לניסיון קודם בטיפוס טכני, שהוא תנאי לטיפוס הזה. כדאי להגיע כשהתנועות כבר מוכרות לידיים: עלייה בג׳ומאר, גלישה בחבל, מעבר בין חבלים בעוגן ותנועה בקרמפונים על סלע ועל קרח. על הרכס, בגובה כזה ובקור, אין זמן ללמוד את הבסיס.

לפני היציאה נפגשת הקבוצה למפגש הכנה על ציוד בחנות ציוד טיולים, ויוצאת יחד לטרק הכנה של יום אחד בארץ.

היתרים, ויזה וביטוח

כדי לטפס על אמא דאבלם צריך היתר טיפוס מהרשויות בנפאל, ובנוסף אישורי כניסה לפארק הלאומי סגרמטה ולאזור. מחיר היתר הטיפוס תלוי בעונה ומשתנה מעת לעת, ולכן כדאי לבדוק אותו לפני שמזמינים. אצלנו היתר הטיפוס ואישורי הכניסה לשמורות כלולים במחיר המשלחת, כך שאין צורך לטפל בהם בנפרד.

ויזה לנפאל אינה כלולה, והיא עולה 50 דולר לאדם. אפשר להוציא אותה בהגעה לשדה התעופה בקטמנדו. ביטוח נסיעות ורפואי גם הוא אינו כלול, ולפני שקונים פוליסה כדאי לוודא שהיא מכסה טיפוס בגובה של עד 6,812 מ׳, כולל חילוץ ופינוי במסוק. את הביטוח ואת הטיסות הבינלאומיות אפשר לסגור דרך סוכן הביטוח וסוכן הנסיעות שעובדים איתנו. כמו לפני כל נסיעה לחו״ל, כדאי לבדוק את המלצות המסע העדכניות לישראלים ולוודא שביטוח הנסיעות מכסה את המסע.

מתי עולים לאמא דאבלם

בנפאל יש שתי עונות טיפוס מרכזיות: האביב, לפני המונסון, והסתיו, אחריו. באמא דאבלם הסתיו הוא העונה העמוסה יותר, בין השאר כי באביב רבים מהשרפות ומצוותי המשלחות עסוקים באוורסט.

המשלחת שלנו יוצאת באוקטובר, כשגשמי המונסון כבר מאחור. בעונה הזו האוויר בדרך כלל צלול והנוף פתוח, אבל הלילות במחנות הגבוהים קרים מאוד, וכדאי להיערך לכך בציוד.

למי זה מתאים

אמא דאבלם אינה פסגה ראשונה. הטיפוס דורש כושר גופני טוב, ניסיון קודם בטיפוס טכני והסתגלות לתנאי הגובה, והוא מתאים למטפסים מנוסים שמחפשים אתגר טכני אמיתי בהימלאיה. דרך טובה לצבור ניסיון כזה היא פסגה טכנית נמוכה יותר, כמו איילנד פיק, 6,189 מ׳, שבה עולים בג׳ומאר על קיר תלול בסוף קרחון. כתבנו עליה מדריך מלא.

למדריך המלא לטיפוס לאיילנד פיק

אמא דאבלם היא גם צעד בדרך אל פסגות גבוהות יותר. מי שעבר את הרכס שלה, את הסבבים בין המחנות ואת הלילות באוהל בגובה של כ-6,000 מטרים, מגיע עם ניסיון שמשמש בסיס לפסגות של 7,000 ו-8,000 מטרים. ב-HighAir השלב הבא יכול להיות הימלונג הימאל, 7,126 מ׳, ובהמשך מנסלו, 8,163 מ׳, פסגה מעל 8,000 מטרים.

אישור רפואי והצהרת בריאות נדרשים כתנאי ליציאה, ומי שאינו עומד בדרישות הבריאותיות או הפיזיות לא יוכל להצטרף. ההכנה הטובה ביותר היא אימון של חודשים: הליכות ארוכות בעליות עם תיק כבד, אימוני כוח וסיבולת, ותרגול טיפוס וחבלים בקיר טיפוס או בסלע.

חשוב לדעת: את המשלחת מובילים מדריכים מקומיים מקצועיים דוברי אנגלית, ולכל מטפס יש מדריך שרפה אישי. אין הדרכה בעברית ואין מדריך או מלווה ישראלי, ולכן כדאי להגיע עם אנגלית שמאפשרת להבין את ההנחיות בשטח, גם על הרכס. חובה להישמע להוראות הצוות, והמסלול עשוי להשתנות בהתאם למזג האוויר ולשיקול הדעת של המדריכים.

כמה זה עולה ומה כלול

המחיר של משלחת אמא דאבלם הוא 7,000 דולר לאדם. הוא כולל העברות בין שדה התעופה למלון בקטמנדו, טיסות במטוס מקטמנדו ללוקלה וחזרה, 4 לילות במלון 4 כוכבים בקטמנדו על בסיס ארוחת בוקר, ארוחת ערב חגיגית לקבלת פנים, לינה בבקתות בחדרים זוגיים לאורך הטרק ובאוהלים זוגיים במחנה הבסיס ובמחנות הגבוהים, 3 ארוחות ביום לבחירה מהתפריט לאורך כל הטיפוס, מדריך שרפה אישי ביחס של אחד לאחד עד הפסגה, אימון טכני במחנה הבסיס, קיבוע חבלים לאורך המסלול אל הפסגה, מדריכים מקומיים מקצועיים דוברי אנגלית, פורטרים לציוד האישי עד 15 ק״ג לאדם, מכשיר לווייני של מגנוס ומד סטורציה לקבוצה, היתר הטיפוס ואישורי הכניסה לשמורות, מפגש הכנה על ציוד, טרק הכנה בארץ, אזור אישי באפליקציה של HighAir וקיט מתנה עם כובע, חולצת דרייפיט ודאפל באג של 100 ליטר.

לא כלולים: טיסות בינלאומיות, ביטוח נסיעות ורפואי, ארוחות צהריים וערב במלון בקטמנדו, ציוד אישי וציוד טיפוס, ויזה לנפאל (50 דולר לאדם), טיפים למדריכים ולפורטרים (350 דולר לאדם), בונוס פסגה למדריכים (800 דולר לאדם), היתרי צילום ברחפן, חיסונים וייעוץ במרפאת מטיילים, והתוספות בבקתות. לילה נוסף במלון, אם יידרש, עולה 45 דולר לאדם בחדר זוגי.

חשוב לדעת שבמקרה של ירידה מוקדמת מההר, מכל סיבה שהיא, ההוצאות הנוספות, כמו לינה נוספת במלון, ארוחות ושינויים בטיסות, חלות על המטפס.

אמא דאבלם עם HighAir

ב-HighAir אנחנו יוצאים לאמא דאבלם באוקטובר, למשלחת של 30 ימים, ושיעור ההצלחה שאנחנו מפרסמים בהר הוא 65 אחוז. הלו״ז שלנו בנוי סביב התאקלמות סבלנית: יום התאקלמות בנאמצ׳ה בזאר, יום מנוחה במחנה הבסיס, עשרה ימים של רוטציות, שלושה ימי ספייר על ההר ועוד אחד בקטמנדו. לצד כל מטפס הולך מדריך שרפה אישי.

חלק מהרווחים מכל משלחת שלנו מוקדש לתמיכה בחולי סרטן בישראל, כי ההרים, בעינינו, הם גם דרך לתת. כל מטפס שעומד על פסגה כמו אמא דאבלם הגיע אליה הר אחרי הר, וצעד אחרי צעד. אם הפסגות הטכניות הראשונות כבר מאחוריכם ואמא דאבלם היא הבאה בתור, אנחנו כאן.

למשלחת אמא דאבלם

שאלות נפוצות

כמה ימים לוקח טיפוס לאמא דאבלם?

המשלחת של HighAir נמשכת 30 ימים, מהיציאה מישראל ועד החזרה. כשבוע הולכים בעמק קומבו עד מחנה הבסיס, עשרה ימים מוקדשים לרוטציות ולהתאקלמות במחנות הגבוהים, ויום 21 הוא יום הפסגה. בלו״ז יש גם שלושה ימי ספייר במחנה הבסיס ויום ספייר בקטמנדו למקרה של מזג אוויר גרוע.

איזה ניסיון צריך כדי לטפס לאמא דאבלם?

הטיפוס דורש ניסיון קודם בטיפוס טכני, כושר גופני טוב והסתגלות לתנאי הגובה, והוא מתאים למטפסים מנוסים. על הרכס עולים בג׳ומאר על חבלים מקובעים ויורדים בגלישה על החבל, בשטח של סלע, קרח ושטח מעורב. אישור רפואי והצהרת בריאות נדרשים כתנאי ליציאה.

מה זה המגדל הצהוב באמא דאבלם?

המגדל הצהוב הוא מגדל גרניט תלול ממש מתחת למחנה 2, בגובה של כמעט 6,000 מ׳, והוא הקטע הטכני המרכזי ברכס הדרום-מערבי. רוב המטפסים עולים בו בג׳ומאר על חבל מקובע, ומחנה 2 יושב על ראשו.

כמה עולה טיפוס לאמא דאבלם?

המשלחת של HighAir עולה 7,000 דולר לאדם, והמחיר כולל את הטיסות ללוקלה, הלינה, הארוחות, מדריך שרפה אישי, קיבוע החבלים, הפורטרים, היתר הטיפוס ואישורי הכניסה. לא כלולים טיסות בינלאומיות, ביטוח, ציוד אישי וציוד טיפוס, ויזה לנפאל (50 דולר), טיפים (350 דולר) ובונוס פסגה למדריכים (800 דולר).

מתי העונה לטפס לאמא דאבלם?

העונות העיקריות הן הסתיו והאביב, לפני המונסון ואחריו, והסתיו הוא העמוס מביניהן. המשלחת שלנו יוצאת באוקטובר, אחרי עונת המונסון.

האם יש הדרכה בעברית?

לא. את המשלחת מובילים מדריכים מקומיים מקצועיים דוברי אנגלית, ולכל מטפס יש מדריך שרפה אישי. אין הדרכה בעברית ואין מלווה ישראלי, ולכן כדאי להגיע עם אנגלית שמאפשרת להבין את ההנחיות בשטח.