רוסתם נבייב: אוורסט בכוח הידיים
22 במאי 2026
רוסתם נבייב איבד את שתי רגליו, ובמאי 2026 הפך לאדם הראשון בהיסטוריה שמטפס לפסגת האוורסט רק בכוח זרועותיו. הסיפור המלא על נחישות, נפילה ושיבה.
ב-20 במאי 2026, בשעה 8:16 בבוקר שעון נפאל, עמד אדם על פסגת האוורסט והחזיק שלט קטן. על השלט היה כתוב: "למי שחשבו שהחיים נגמרו אחרי הנפילה."
האיש הוא רוסתם נבייב, בן 34, מטפס, בלוגר וספורטאי פראלימפי מהעיר אופה שברוסיה. אין לו רגליים. הוא טיפס את 8,848 המטרים של ההר הגבוה בעולם בכוח זרועותיו בלבד, והפך לאדם הראשון בהיסטוריה האנושית שעושה זאת.
הנפילה
ב-12 ביולי 2015, בזמן ששירת כצנחן בצבא הרוסי, ישן נבייב במבנה מגורים בבסיס אימונים בעיר אומסק שבסיביר. המבנה קרס. הסיבה, על פי הדיווחים, הייתה בנייה לקויה. עשרים ושלושה מחבריו לצבא נהרגו באותו אסון. נבייב שרד, אבל שתי רגליו נקטעו.
השנים שאחרי היו ארוכות. נבייב עבר שורה של ניתוחים ותהליך שיקום ממושך. הוא למד מחדש כיצד הגוף שלו עובד, מה הוא מסוגל לעשות ומה לא. במקביל, הוא התחיל לתעד את הדרך, לכתוב, לצלם, לשתף. הבלוג שלו הפך לחלון שדרכו אנשים ברחבי העולם עקבו אחרי ההתאוששות שלו, ואחר כך אחרי הפסגות.
קל לכתוב משפט כזה ולהמשיך הלאה. קשה יותר לעצור ולהבין מה הוא אומר. אדם צעיר, בן עשרים-ומשהו, מתעורר בוקר אחד אל חיים שאינם דומים בשום צורה לחיים שהכיר. רוב האנשים, אחרי רגע כזה, מקדישים שנים רק לבנות מחדש את הקרקע שמתחת לרגליים, גם כשאין רגליים.
נבייב בחר משהו אחר. הוא בחר בהרים.
הדרך אל ההר
ההחלטה לפנות אל ההרים לא הייתה קפיצה אחת דרמטית. היא הייתה דרך. החל משנת 2020, נבייב התחיל לטפס, שיטתית, פסגה אחר פסגה, לא בשביל כותרות אלא כי ההר מחייב. הוא העפיל לפסגת הר אלברוס, הפסגה הגבוהה באירופה, הר שאפילו מטפסים עם שתי רגליים מוצאים בו אתגר של ממש. אחר כך קזבק שבקווקז, הר אררט, קילימנג'רו, גג אפריקה, ואקונקגואה, הפסגה הגבוהה ביבשת אמריקה בגובה 6,962 מ׳, שם האוויר כבר מדלל ומה שנראה אפשרי בגובה פני הים מתחיל להרגיש אחרת.
כל פסגה לימדה אותו משהו שהפסגה הבאה דרשה. הגוף הסתגל. הטכניקה השתכללה. הוא פיתח שיטת תנועה עם גרזני קרח שאין לה ספר לימוד, כי ספר כזה לא קיים. נבייב כתב אותו תוך כדי תנועה.
נקודת המפנה הגדולה הגיעה באוקטובר 2021, כשנבייב העפיל להר מנסלו, פסגה בת 8,163 מ׳ בהימלאיה, אחת מ-14 הפסגות הגבוהות בעולם מעל 8,000 מ'. בגובה כזה, כמות החמצן נופלת לכשליש ממה שיש בגובה פני הים. כאבי לחץ, עייפות קיצונית, קור עצום, כולם מכפילים את עצמם. מטפסים מנוסים קורסים בגובה הזה. נבייב לא רק הגיע לפסגה, הוא הגיע אליה ללא תותבות, בכוח זרועותיו בלבד, והפך למטפס הקטוע-רגליים הראשון בעולם שמגיע לפסגה מעל 8,000 מ' ללא תותבות. מנסלו היה הניסוי הגדול. הוא הוכיח שזה אפשרי. נותר ההר האחרון.
מה זה אומר לטפס על האוורסט בלי רגליים
כדי להבין את גודל ההישג, צריך להבין מה הטיפוס דורש מהגוף. מטפס לאוורסט מבלה שבועות בתנועה: חציית מפל הקרח של חומבו עם סולמות מעל סדקים, טיפוס במדרונות שלג תלולים, התקדמות לאורך חבלים קבועים אל הפסגה. כל זה נעשה בדרך כלל בכוח הרגליים, כשהזרועות מסייעות. נבייב הפך את המשוואה.
עבורו, כל מטר של עלייה הוא משיכה של מלוא משקל הגוף כלפי מעלה, בכוח הידיים, באוויר שבו יש שליש מהחמצן שיש בגובה פני הים. נבייב טיפס עם גרזני קרח, נעזר בחמש שרפות ובשלושה מדריכים. הוא יצא מבייס קמפ ב-13 במאי, יום הולדתו ה-34, וחצה את ארבעת המחנות הגבוהים עד שעמד על הפסגה שבוע מאוחר יותר.
מה שהופך אותו לייחודי
בכל סיפור גדול ראוי להיות מדויק, וגם כאן. נבייב אינו המטפס הראשון עם מוגבלות שמגיע לפסגת האוורסט, וחשוב לומר זאת, לא כדי להקטין, אלא משום שיש לפניו שורה של גיבורים שראויים גם הם להיזכר.
ב-2006 הפך הניו-זילנדי מארק אינגליס למטפס הראשון עם קטיעה דו-צדדית שמעפיל לפסגה, בעזרת תותבות. ב-2013 עלה הקנדי סודרשן גאוטם, שאין לו זרועות, אל הפסגה. וב-2023 השלים הארי בודהה מאגאר, יוצא יחידת הגורקה הבריטית שאיבד את רגליו באפגניסטן, את הטיפוס בעזרת תותבות.
ההישג הייחודי של נבייב הוא ספציפי: הוא האדם הראשון שמטפס לפסגת האוורסט רק בכוח זרועותיו, ללא רגליים וללא תותבות. הוא נמנה כעת עם רשימה קטנה של מטפסים שמשנים את ההבנה של מה גוף אנושי מסוגל לעשות בהר.
כבר מסתכל אל היעד הבא
מה שמייחד אנשים כמו נבייב הוא שהם לא נחים על הפסגה. ימים ספורים אחרי ההעפלה, בריאיון לסוכנות הידיעות הרוסית TASS, כבר דיבר נבייב על המטרה הבאה: הוא מכוון להתחרות במשחקים הפראלימפיים ב-2030, בענף ספורט אישי.
זה לא מפתיע מי שמכיר את נבייב. הוא מעולם לא הגדיר את עצמו רק כמטפס. הוא בלוגר, אתלט, ואדם שמתמודד בפומבי עם מה שגורל שם בדרכו. המשחקים הפראלימפיים הם בדיוק הסוג של אתגר שמתאים לו: זירה חדשה לגמרי, ענף ספורט שבו ההר לא מגדיר את הכללים, ואליו הוא צריך להגיע מאפס. בשביל אנשים כמו נבייב, האפס הוא לא מקום רע להתחיל ממנו.
באותה נשימה הוא גם אמר משהו כן ולא מובן מאליו, שהוא אינו רואה את עצמו עוסק בטיפוס הרים לאורך כל חייו, משום שהעיסוק הזה גובה מחיר גופני כבד. זו אמירה שמזכירה דבר חשוב: גם מי שמבצע את הבלתי-יאמן יודע בדיוק כמה זה עולה. ההישג של נבייב אינו חף ממחיר, הוא פשוט החליט שהמחיר שווה את זה.
המסר מהפסגה
השלט שהחזיק בידיו על פסגת האוורסט לא היה מקרי. "למי שחשבו שהחיים נגמרו אחרי הנפילה." הוא לא כתב שם מישהו ספציפי. הוא כתב "מי שחשבו", ברבים, כי הוא יודע שיש יותר מאחד. בכל מקום בעולם יש מישהו שנפל, שאיבד, שמרגיש שהדרך נגמרה. אחרי שעמד על הפסגה, פרסם נבייב הודעה לעוקביו ברחבי העולם. הוא הקדיש את ההעפלה לכל מי שצופה בו, וביקש דבר אחד: כל עוד נותרים בך חיים, להמשיך להיאבק, עד הסוף.
זו אינה אמירה של אדם שהכל היה קל עבורו. זו אמירה של אדם שאיבד את חבריו ואת רגליו בבוקר אחד, ובחר, לאורך אחת-עשרה שנים, לבנות מתוך זה משהו. הפסגה לא הייתה הנקודה. היא הייתה ההוכחה.
למה הסיפור הזה מדבר אלינו ב-HighAir
אנחנו ב-HighAir Expeditions מאמינים שההר אינו רק יעד גיאוגרפי. הוא מקום שבו אנשים מגלים גבולות שלא ידעו שיש להם, ואז מגלים שאפשר לחצות אותם. הסיפור של רוסתם נבייב הוא הביטוי הקיצוני של הרעיון הזה, אבל הוא לא שונה במהותו מהדרך של כל מטפס.
זו גם הסיבה שאחוז מכל משלחת שאנחנו מובילים מוקדש לתמיכה בחולי סרטן בישראל, אנשים שמנהלים מאבק משלהם, רחוק מההרים, וזקוקים בדיוק לאותה נחישות. בעינינו, הקשר בין הדברים אינו מקרי. כוח, תקווה, וההחלטה להמשיך גם כשהמסלול נראה בלתי אפשרי, אלה אותם דברים בדיוק, על ההר ומחוצה לו.
לא כל אחד יטפס על האוורסט. אבל לכל אחד יש הר משלו. ואם הסיפור של נבייב מלמד דבר אחד, הוא זה: הנקודה שבה אתה חושב שהדרך נגמרה היא, לעיתים קרובות, רק המקום שבו היא באמת מתחילה.
שאלות נפוצות
מי הוא רוסתם נבייב?
מטפס הרים, בלוגר וספורטאי פראלימפי רוסי בן 34 מהעיר אופה. איבד את שתי רגליו ב-2015 בקריסת מבנה צבאי, ומאז הפך למטפס הרים מוביל בקרב מטפסים עם מוגבלות.
מה ההישג שלו ב-2026?
ב-20 במאי 2026 הוא הפך לאדם הראשון בהיסטוריה שמעפיל לפסגת האוורסט רק בכוח זרועותיו, ללא רגליים וללא תותבות.
האם הוא המטפס הראשון עם קטיעה על האוורסט?
לא. קדמו לו מטפסים כמו מארק אינגליס (2006) והארי בודהה מאגאר (2023), שטיפסו בעזרת תותבות. הייחוד של נבייב הוא הטיפוס בכוח הזרועות בלבד.
אילו הרים נוספים טיפס נבייב?
בין השאר אלברוס, קזבק, אררט, קילימנג'רו, אקונקגואה, ובאוקטובר 2021 את מנסלו, פסגה בת 8,163 מ׳, ובכך הפך למטפס הקטוע-רגליים הראשון שמגיע לפסגת הר מעל 8,000 מ' ללא תותבות.
כמה זמן לקח לנבייב לטפס על האוורסט?
נבייב יצא מבייס קמפ ב-13 במאי 2026, יום הולדתו ה-34, וחצה ארבעה מחנות בגובה הולך וגדל. הוא הגיע לפסגה ב-20 במאי, שבעה ימים מאוחר יותר.