טיפוס לאקונקגואה: המדריך המלא

חן שקד

אקונקגואה, 6,962 מ׳, הוא ההר הגבוה בעולם מחוץ לאסיה. המדריך המלא: מסלול הנורמל, מחנות הגובה, ההיתר, העונה, ההתאקלמות ומה נדרש כדי להעפיל לפסגה.

ביום ה-15 של המשלחת, ממחנה 3 בגובה 5,970 מ׳, יוצאים המטפסים ליום הארוך ביותר שלהם: עלייה לפסגת אקונקגואה, 6,962 מ׳, הנקודה הגבוהה ביותר ביבשת אמריקה ובעולם כולו מחוץ לאסיה, וירידה חזרה לאוהלים. כדי להגיע ליום הזה צריך כשלושה שבועות בארגנטינה, ניסיון קודם בגובה, היתר טיפוס מהפארק הפרובינציאלי אקונקגואה ולוח זמנים סבלני של התאקלמות. מסלול הנורמל אינו דורש טיפוס טכני, אבל הגובה, הקור והרוח הופכים אותו למשלחת הרים של ממש.

בעברית קל למצוא יומני מסע מאקונקגואה, וקשה יותר למצוא תמונה מסודרת של מה שנדרש. המדריך הזה עושה את הסדר: מה הופך את ההר לקשה, איך בנוי מסלול הנורמל מחנה אחרי מחנה, כמה עולה ההיתר ומה הוא דורש, מתי העונה, ואיך נראית המשלחת שלנו יום אחרי יום. אם קילימנג׳רו או טרק בגובה כבר מאחוריכם ואתם שואלים מה הצעד הבא, כאן מתחילים.

למה אקונקגואה קשה יותר ממה שנראה

אקונקגואה מתנשא ברכס האנדים, כולו בשטח ארגנטינה, במחוז מנדוזה. גובהו 6,962 מ׳, והוא ההר הגבוה ביבשת אמריקה וההר הגבוה בעולם מחוץ לאסיה. הוא אחת משבע הפסגות, הנקודות הגבוהות ביותר בכל יבשת, ובכל עונה מנסים להעפיל אליו אלפי מטפסים.

על הנייר זה הר בלי קטעי טיפוס טכניים: במסלול הנורמל אין קירות סלע או קרח, ואין צורך בחבלים. דווקא בגלל זה הוא מטעה. אקונקגואה אינו ״הר טרקים״: מחלת גבהים חריפה, ובמקרים קשים גם בצקת ריאות ובצקת מוח של גובה, נראות בהר באופן קבוע. מזג אוויר משתנה, רוח חזקה, קור ומחסור בחמצן, יחד עם חוסר ניסיון של חלק מהמטפסים, מעלים את דרגת הקושי בפועל הרבה מעבר למה שנראה במפה.

גם הקור הוא חלק מהמשוואה: ביום הפסגה צינת הרוח יכולה להגיע ל-30 מעלות מתחת לאפס ואף למטה מזה, ולכן הציוד הנדרש הוא ציוד של הר מעל 7,000 מ׳. האקלים באזור יבש וקר: הלחות שמגיעה מהאוקיינוס השקט יורדת בעיקר בצד הצ׳יליאני של האנדים, ועוברת לצד הארגנטינאי כרוח חמה ויבשה שנקראת זונדה. בימים בהירים במחנה הבסיס דווקא חם, וצריך לשתות הרבה. באותה משלחת מתמודדים גם עם שמש מדברית וגם עם קור של הרים גבוהים מאוד.

מסלול הנורמל, מחנה אחרי מחנה

לאקונקגואה יש כמה מסלולים, מהקיר הדרומי המפורסם ועד הקרחון הפולני, אבל רוב המטפסים עולים באחד משניים. הראשון הוא מסלול הנורמל, שנכנס לפארק בעמק הורקונס ועובר דרך מחנה הבסיס פלאזה דה מולאס. השני הוא מסלול 360, שנכנס בעמק ואקאס, עובר דרך מחנה הבסיס פלאזה ארגנטינה ומצטרף למסלול הנורמל במחנה קולרה, וממנו הדרך לפסגה משותפת. דרגת הקושי הטכנית של שניהם דומה. המשלחת של HighAir עולה במסלול הנורמל.

מנדוזה, פואנטה דל אינקה וקונפלואנסיה

המסע מתחיל במנדוזה, בגובה 760 מ׳, עיר שבמטרופולין שלה כמיליון תושבים ובתי חולים בכל הרמות, באזור שמפורסם ביינות שלו. משם נוסעים מערבה בכביש הבינלאומי מספר 7 אל הכפרים שלמרגלות ההר, ובהם פואנטה דל אינקה בגובה 2,700 מ׳. הכניסה לפארק, בעמק הורקונס, נמצאת כ-190 ק״מ ממערב למנדוזה. אחרי בדיקת ההיתרים בעמדת הפקחים מתחילה הליכה של 3 עד 4 שעות אל קונפלואנסיה, המחנה הראשון, בגובה 3,400 מ׳.

בקונפלואנסיה נרשמים אצל הפקחים ועוברים את הבדיקה הרפואית הראשונה בפארק, שהיא חובה. הבדיקה כוללת שאלון על ניסיון קודם, אימונים ותרופות, מדידת רוויון חמצן בדם, דופק ולחץ דם, והאזנה לריאות. מי שלא עובר את הבדיקות הרפואיות לא ממשיך הלאה.

פלאזה דה מולאס: מחנה הבסיס

מקונפלואנסיה ממשיכים בהליכה ארוכה לפלאזה דה מולאס, מחנה הבסיס של מסלול הנורמל, בגובה 4,300 מ׳. הציוד האישי עולה לכאן על גב פרדות. בעונה העמוסה המחנה הופך לכפר הררי קטן: חברות שירות מפעילות בו אוהלי אוכל, מקלחות ואינטרנט, ופועלים בו צוות רפואי, פקחים וסיירת החילוץ של משטרת מנדוזה. גם כאן כל מטפס עובר בדיקה רפואית ונרשם בעמדת הפקחים לפני שהוא ממשיך למעלה. במשלחת שלנו מחנה הבסיס הוא הבית לשישה לילות: יוצאים ממנו להליכות התאקלמות, נושאים ממנו ציוד למחנה הראשון, וחוזרים אליו לנוח.

שלושה מחנות גובה

מעל מחנה הבסיס יש שלושה מחנות גבוהים. בלו״ז שלנו הם נקראים מחנה 1 (5,050 מ׳), מחנה 2 (5,550 מ׳) ומחנה 3 (5,970 מ׳), ובהר הם מוכרים בשמות מחנה קנדה, נידו דה קונדורס וקולרה. נידו דה קונדורס יושב על שטח רחב ושטוח, והוא נקודת הפינוי האחרונה במסוק. רבים לנים בו יותר מלילה אחד, כי זו ההזדמנות האחרונה להתאקלם לפני החלק העליון של ההר. קולרה הוא מחנה 3 הנפוץ ביותר, ובמרחק 10 עד 15 דקות הליכה ממנו נמצא מחנה ברלין הוותיק.

יום הפסגה: אינדפנדנסיה, הטרווסיה והקנלטה

יום הפסגה מתחלק לשלושה קטעים. הראשון הוא עלייה תלולה של כ-3 שעות ממחנה 3 אל אינדפנדנסיה, שרידי בקתת עץ ישנה בגובה של כמעט 6,400 מ׳. משם הקצב נעשה איטי, והרוח והקור מורגשים היטב, וזו גם הנקודה שבה רבים ממי שלא מרגישים טוב מחליטים לחזור. הקטע השני, הטרווסיה, הוא חצייה חשופה לרוח של שעתיים עד שלוש אל לה קואבה, ״המערה״, בגובה 6,700 מ׳. הקטע השלישי הוא הקנלטה, ערוץ תלול שעולה מהמערה אל הפסגה בשעתיים עד שלוש, והוא הקשה ביותר מבחינה פיזית ונפשית. ברוב הפעמים שלג וקרח בחלק העליון מחייבים לנעול קרמפונים כבר מאינדפנדנסיה.

יום כזה נמשך כ-13 עד 14 שעות הלוך וחזור, ורוב המטפסים לנים אחריו שוב במחנה 3. הפסגה היא רק חצי הדרך: רוב התקריות באקונקגואה קורות בירידה, ולכן חשוב להגיע לפסגה עם מספיק כוח ומרווח זמן כדי לרדת בבטחה. כך בנוי גם הלו״ז שלנו, שבו חוזרים ללון במחנה 3 אחרי הפסגה ויורדים למחנה הבסיס רק למחרת.

המשלחת שלנו, יום אחרי יום

המשלחת של HighAir לאקונקגואה נמשכת 20 ימים, מהנחיתה במנדוזה ועד הטיסה הביתה, וכ-17 מהם עוברים בתוך הפארק. כך נראה הלו״ז:

• יום 1: נחיתה במנדוזה (760 מ׳) והתארגנות.
• יום 2: נסיעה לפואנטה דל אינקה (2,700 מ׳).
• יום 3: כניסה לפארק בעמק הורקונס והליכה לקונפלואנסיה (3,400 מ׳).
• יום 4: יום התאקלמות, הליכה לפלאזה פרנסיה (4,000 מ׳) וחזרה לקונפלואנסיה.
• יום 5: עלייה לפלאזה דה מולאס, מחנה הבסיס (4,300 מ׳).
• יום 6: מנוחה במחנה הבסיס.
• יום 7: עלייה להר בונטה (5,000 מ׳) וחזרה למחנה הבסיס.
• יום 8: מנוחה במחנה הבסיס.
• יום 9: נשיאת ציוד למחנה 1 (5,050 מ׳) וחזרה למחנה הבסיס.
• יום 10: מנוחה במחנה הבסיס.
• יום 11: מעבר למחנה 1 (5,050 מ׳).
• יום 12: מעבר למחנה 2 (5,550 מ׳).
• יום 13: מנוחה במחנה 2.
• יום 14: מעבר למחנה 3 (5,970 מ׳).
• יום 15: יום הפסגה (6,962 מ׳) וחזרה למחנה 3.
• ימים 16 ו-17: ימי ספייר למקרה של מזג אוויר גרוע.
• יום 18: ירידה ממחנה 3 למחנה הבסיס.
• יום 19: יציאה מהפארק, דרך פואנטה דל אינקה, וחזרה למנדוזה.
• יום 20: העברה לשדה התעופה וטיסה חזרה לישראל.

שני עקרונות מנחים את הלו״ז. הראשון הוא ״לטפס גבוה, לישון נמוך״: ביום 4 עולים לפלאזה פרנסיה וחוזרים לישון בקונפלואנסיה, ובימים 7 ו-9 עולים להר בונטה ולמחנה 1 ויורדים לישון במחנה הבסיס. כך הגוף פוגש גובה של 5,000 מ׳ כמה ימים לפני שהוא ישן בו. העיקרון השני הוא סבלנות: יום מנוחה אחרי כל מאמץ גדול, ולילה נוסף במחנה 2 לפני העלייה האחרונה.

ללו״ז המלא של משלחת אקונקגואה

היתר הטיפוס, ביטוח ומסמכים

כל מי שעולה לאקונקגואה צריך היתר טיפוס מהפארק הפרובינציאלי. המחיר נקבע מחדש בכל עונה, והוא תלוי במסלול ובשאלה אם עולים עם חברת שירות מורשית. בעונת 2025/26 שילם מטפס זר שעולה עם חברה מורשית במסלול הורקונס 1,170 דולר, ובמכירה המוקדמת לעונת 2026/27 הוצע אותו היתר ב-950 דולר.

המחיר נקוב בדולרים ומשולם בפסו ארגנטינאי. היתר הטיפוס אינו כלול במחיר המשלחת שלנו, ואנחנו מסייעים בהנפקתו.

כל מי שנכנס לפארק לטיפוס חייב ביטוח שמכסה חיפוש, חילוץ ופינוי. כדאי לוודא שהפוליסה כתובה באנגלית או בספרדית, עם מספר פוליסה מזהה, ושהיא כוללת כיסוי מפורש לפינוי במסוק. הביטוח אינו כלול במחיר המשלחת, ואפשר לסגור אותו דרך סוכן הביטוח שלנו.

את ההיתר מוציאים דרך חברת שירות מקומית מורשית, שרושמת את המטפס ואת המשלחת. נדרשים לשם כך, בין השאר, דרכון, טופס משלחת, הצהרת קבלת סיכונים, אישור תשלום ואישור ביטוח. מצדנו נדרשים, כתנאי ליציאה, אישור רפואי מורחב הכולל אק״ג ובדיקות דם והצהרת בריאות. ויזה לא צריך: ישראלים נכנסים לארגנטינה בלי ויזה, עם דרכון בתוקף. כדאי לבדוק את תוקף הדרכון ואת כללי הכניסה העדכניים לפני הטיסה.

מתי עולים לאקונקגואה

אקונקגואה נמצא בחצי הכדור הדרומי, ולכן עונת הטיפוס היא הקיץ שם. בעונה הרשמית, בערך מתחילת דצמבר ועד תחילת מרץ, פועלים בהר פקחים, שירות רפואי ומסוקים. תאריכי העונה משתנים מעט משנה לשנה, ומחוץ לעונה מותר לטפס רק בהיתר חורף מיוחד, בלי שירותים בתוך הפארק. המשלחות שלנו יוצאות בין דצמבר לפברואר, בלב העונה.

למי זה מתאים

אקונקגואה אינו הר ראשון. אנחנו דורשים ניסיון קודם בגובה של 5,000 מ׳ לפחות, למשל טיפוס לקילימנג׳רו (5,895 מ׳) או טרק לאוורסט בייס קמפ, שבו עולים עד קאלה פטאר (5,545 מ׳). מעבר לגובה עצמו, ניסיון כזה מלמד איך הגוף שלכם מגיב לחוסר חמצן, לקור ולימים ארוכים. מבחינת כושר, מי שמסוגל ללכת כ-20 ק״מ ביום, אוהב אתגרים ובעל מוטיבציה גבוהה נמצא בנקודת פתיחה טובה, ואת השאר בונים בתוכנית אימונים מסודרת לפני היציאה. על הסדר שבו מטפסים מתקדמים בדרך כלל מהר להר כתבנו במדריך לשבע הפסגות.

למדריך המלא לשבע הפסגות

הציוד האישי הוא חלק מהבטיחות. נעלי הרים לגובה רב וביגוד פוך חם הם חובה, ואצלנו נדרש גם שק שינה שמתאים ל-25 מעלות מתחת לאפס. לכל נרשם אנחנו שולחים רשימת ציוד מפורטת ותוכנית אימונים לטיפוס, ומקיימים מפגש הכנה על ציוד בחנות ציוד טיולים וטרק הכנה של יום אחד בארץ עם חברי הקבוצה.

חשוב לדעת: את הטיפוס מובילים מדריכים מקומיים מקצועיים, דוברי אנגלית וספרדית, עם ניסיון רב בהובלת קבוצות בהר. אין הדרכה בעברית, ואין מדריך או מלווה ישראלי במשלחת, ולכן כדאי להגיע עם אנגלית בסיסית שמאפשרת להבין את ההנחיות בשטח. חובה להישמע להוראות הצוות, והמסלול עשוי להשתנות לפי מזג האוויר ולפי שיקול הדעת של המדריכים. בהרים אין הבטחה לפסגה, יש התחייבות לבטיחות.

אקונקגואה עם HighAir

המשלחת שלנו לאקונקגואה נמשכת 20 ימים, יוצאת בעונה שבין דצמבר לפברואר, ומוגבלת ל-12 משתתפים. המחיר הוא 10,000 דולר לאדם, ושיעור ההצלחה שאנחנו מפרסמים בהר הוא 75 אחוז.

המחיר כולל העברות משדה התעופה במנדוזה ובחזרה, את הנסיעות ממנדוזה לפואנטה דל אינקה ולכניסה לפארק, 2 לילות במלון 5 כוכבים במנדוזה בחדר יחיד עם ארוחת בוקר, לילה בפואנטה דל אינקה עם ארוחות בוקר וערב, מדריכים מקומיים מקצועיים, מכשיר לווייני של מגנוס לקבוצה, פרדות שנושאות עד 35 ק״ג ציוד אישי למחנה הבסיס, פורטר אישי שנושא עד 20 ק״ג למחנות הגבוהים, אוהל יחיד לאורך כל הטיפוס, הקמה ופירוק של האוהלים במחנות הגבוהים, 3 ארוחות ביום באוהלי אוכל מאובזרים, מקלחות במחנה הבסיס, אינטרנט ועמדות טעינה במחנות, ציוד עזרה ראשונה עם בלוני חמצן לחירום, ועזרה בהנפקת אישורי הכניסה ובאחסון ציוד.

לא כלולים: טיסות בינלאומיות, ביטוח נסיעות ורפואי, היתר הכניסה והטיפוס לפארק, ציוד אישי, ארוחות צהריים וערב במלון במנדוזה, הוצאות אישיות כמו טיפים וכביסה, ופורטרים נוספים מעבר ל-20 הק״ג הכלולים. במקרה של ירידה מוקדמת מההר, מכל סיבה, ההוצאות הנוספות, כמו לילות מלון, ארוחות ושינוי טיסה, חלות על המטפס. את הטיסות ואת הביטוח אפשר לסגור דרך סוכן הנסיעות וסוכן הביטוח שלנו.

חלק מהרווחים מכל משלחת שלנו מוקדש לתמיכה בחולי סרטן בישראל, כי ההרים, בעינינו, הם גם דרך לתת. יש מטפסים שמוסיפים לזה מטרה משלהם, כמו תומר בסן, שהעפיל איתנו לפסגת מרה בנפאל כדי לגייס תרומות לילדים חולי סרטן. כל מי שעמד על פסגת אקונקגואה הגיע אליה צעד אחרי צעד, והר אחרי הר. אם ההר הקודם כבר מאחוריכם ואקונקגואה הוא הבא בתור, אנחנו כאן.

למשלחת אקונקגואה

לסיפור של תומר בסן, שהעפיל איתנו לפסגת מרה

שאלות נפוצות

כמה ימים לוקח לטפס על אקונקגואה?

במשלחת של HighAir המסע כולו נמשך 20 ימים, מהם כ-17 ימים בתוך הפארק. הלו״ז כולל ימי התאקלמות ומנוחה, שלושה מחנות גובה ושני ימי ספייר למזג אוויר גרוע. הזמן הזה הוא מה שמאפשר לגוף להתאקלם ולמשלחת לחכות לחלון של מזג אוויר טוב.

האם צריך ניסיון טיפוס טכני לאקונקגואה?

לא. מסלול הנורמל, שבו אנחנו עולים, אינו מסלול טכני ואין בו טיפוס בחבלים, אבל כשיש שלג או קרח בחלק העליון הולכים עם קרמפונים. מה שכן נדרש הוא ניסיון קודם בגובה של 5,000 מ׳ לפחות, כמו קילימנג׳רו או טרק לאוורסט בייס קמפ, כושר טוב וציוד חם ואיכותי.

כמה עולה היתר הטיפוס לאקונקגואה?

המחיר נקבע מחדש בכל עונה. בעונת 2025/26 שילם מטפס זר במסלול הורקונס, עם חברה מורשית, 1,170 דולר, ובמכירה המוקדמת לעונת 2026/27 הוצע ההיתר ב-950 דולר. ההיתר אינו כלול במחיר המשלחת שלנו, ואנחנו מסייעים בהנפקתו.

מתי העונה לטפס על אקונקגואה?

עונת הטיפוס היא הקיץ של חצי הכדור הדרומי, בערך מתחילת דצמבר ועד תחילת מרץ. המשלחות שלנו יוצאות בין דצמבר לפברואר.

האם ישראלים צריכים ויזה לארגנטינה?

לא. ישראלים נכנסים לארגנטינה בלי ויזה, עם דרכון בתוקף. כדאי לבדוק את תוקף הדרכון ואת כללי הכניסה העדכניים לפני הטיסה.

האם יש הדרכה בעברית במשלחת לאקונקגואה?

לא. את הטיפוס מובילים מדריכים מקומיים מקצועיים, דוברי אנגלית וספרדית, עם ניסיון רב בהובלת קבוצות בהר. אין הדרכה בעברית ואין מדריך או מלווה ישראלי, ולכן כדאי להגיע עם אנגלית בסיסית.